תת המודע הנפשי של האדם

 תת המודע הנפשי של האדם  

"וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"

כאשר אדם עושה תנועה אמונית למעלה מהדעת, נטמעות רשימות מפעולה זו בנפשו, אף שחש כי אינו מקבל באופן מיידי את התמורה.
זאת, מכיוון שפעולה שהיא למעלה מהדעת היא פעולה רוחנית, ישנו חוק האומר, ש"אין העדר ברוחני".

כאשר נפשו של האדם זקוקה לרשימות אלו, כאשר יצר הרע בא כנגדו בצורת המן, השרשה נפשית זו, היא שנותנת לו את תעצומות הנפש לעמוד בפני אותו יצר רע הקם כנגדו להמיתו.

לכן, אל לו לאדם לחשוש מכך שאין הוא מרגיש באופן מיידי תענוג מפעולתו, כאשר פועל הוא באמונה למעלה מהדעת, כאשר פועל הוא את האמת, את ערכיו הפנימיים חש הוא שמפסיד.

המגילה מספרת לנו שנפש האדם מהווה בחינת ספר זיכרונות, שהם דברי הימים. גילוי של מדרגות ההשפעה נכתבים בבינה, הנקראת "מלך". בבוא העת, כאשר צריכים להתעורר רחמי שמים, מוצא האדם בנפשו אוצר גלום, אותו יכול הוא להוציא מהכוח אל הפועל.

אדם שאינו עושה הכנה זו של הטמעת רשימות השפעה בנפשו, נתלה על ידי המן. אולם אדם שעושה הכנה זו, כפי שראינו בהמשך סיפור המגילה, הוא זה שמנצח את המן לבסוף.

היכולת לפעול מתוך אמונה פנימית, בערכיות שהיא מעבר לראיה הגופנית הצרה, היא הרכוש האמיתי שעל האדם לאצור בנפשו. נפש בעל רכוש אמיתי, היא זו החשה ערגה למה שמעבר, להרמוניה הנפשית הסגולית המקשרת לבורא יתברך בקשר של שמחה אהבה.

מאחל לכל עם ישראל באשר הם : "אורה ושמחה וששון וייקר."

הרב אדם סיני⁠⁠

המאבק הנצחי בין המן למרדכי

מתוך שיעור של הרב אדם סיני שליט"א- מתוך הניוזליטר של ויקרא

http://www.hasulam.co.il/kabbalah/24566

שלום לכל בית ישראל ולכל החברים היקרים המשקיעים זמנם בלימוד התורה הקדושה ובעיקר בפנימיות התורה.

לכבוד חג הפורים הממשמש ובא עלינו לטובה, רצוני לומר מספר מלים. השיחה הזו, לפני החגים, לפני מועדים חשובים, נועדה לכך שנכוון את נפשנו, את ליבנו, לדברים האמתיים בחיים, כדי שנבוא לאירוע הגדול הזה, של פורים, מוכנים.

אנחנו יודעים שבימים טובים אנחנו מברכים מקדש ישראל והזמנים. הסיבה לכך היא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה, והתורה נותנת לנו מציאות סגולית: אנחנו מקיימים את הדברים בזמן הגשמי, וזה עוזר לעניינים הרוחניים.

איך בדיוק זה עובד? אנחנו לא יודעים. מכיוון שכל הזמן הגשמי הוא לא זמן אמיתי, כי הגשמיות הרי אין בה אמת, זה מעין סוג של תודעה מזויפת. הגשמיות היא מעין סימולציה שאנחנו נמצאים בה, אבל היא עוזרת, כמו בכל סימולציה, שבה אדם מתאמן.

אבל על מה להתאמן? צריך לדעת מה שיש מעבר לזמן, ואת זה הקדוש ברוך הוא סידר לנו בתורה בצורה מאוד מאוד מסודרת. לכן, כדאי לנו לדעת איך לכוון את עצמנו בתוך הסימולציה הזאת של הזמן.

משנכנס אדר מרבים בשמחה
מהו הזמן המיוחד הזה שנקרא חודש אדר, חודש שנים עשר?
חודש אדר זהו החודש שנקרא אדרת שיער. כידוע, עשיו היה שעיר, דהיינו שהיה עם שיער. שיער זה מלשון סערות נפש, שי"ן וסמ"ך מתחלפות. סערת הנפש הזאת היא התעוררות של הפרטיות של האדם. לכאורה, זה יכול להיות זמן מאוד מאוד משמח, אבל זה יכול גם להיות זמן מאוד מאוד עצוב.

אם מצווים עלינו משנכנס אדר להרבות בשמחה, משמע שיש גם אפשרות אחרת – שלא תהיה שמחה. מדוע? כי אנחנו עומדים במקום הזה של חודש אדר, בין שמחה גדולה לבין אפשרות של התנתקות מוחלטת מהבורא יתברך חס ושלום.
כשמגיעה סערה גדולה בנפש האדם, זה מכיוון שהרצון של הפרטיות שלו מתחיל להתעורר. הוא מתחיל לחשוב: מה קורה איתי? מה עם האני הפרטי שלי? נוצרת השתוקקות גדולה מאוד. זה נקרא המן. זה נקרא עשיו. זה נקרא כלים דעיגולים. זה נקרא בחינת הנחש. יש התעוררות גדולה של האדם לשאול מה עם הפרטיות שלי? האם זה לא טוב שתגדל הפרטיות? לא טוב שיגדל האגו? זה יכול להיות טוב, וזה יכול להיות לא טוב.

כשמתעורר רעב גדול, זה טוב או לא טוב? זה תלוי. אם הרעב בא לסגור אותי, כדבר פרטי, אז זה מפריד אותי מהבורא יתברך, מפריד אותי מאנשים. כידוע לנו, שאדם החושב רק עצמו, לא יכול להגיע לאהבה. אבל הרי האהבה היא המטרה שלנו, לכן נוצרת מלחמה בין המן לבין מרדכי.

המן – לחיות את הרגע
מה מייצג המן ומה מייצג מרדכי? המן אומר למלך, ישנו עם אחד מפורז ומפורד בין העמים. דהיינו, מצד המן, יש לאדם רצונות מאוד מאוד מפורדים, ואין לו רצון מרכזי אחד. לפי הפרטיות, כל רגע אני רוצה משהו, ומה שאני רוצה באותו רגע – זה מה שקובע. עכשיו מתחשק לי לישון. עכשיו מתחשק לי לשיר. עכשיו מתחשק לי ללכת לים. עושה מה שבא לי – זו הפרטיות.

הפרטיות, באופן כללי, גורמת לאדם לרצות לחיות רק את מה שהוא מרגיש באותו רגע. זו בדיוק מציאות הזמן הגשמי, שהעולם שלנו מושך אותנו לנקודה הזאת. זה מה שאומר המן למלך: ישנו עם כזה. המן רוצה לנצל את הנקודה הזו של הפרטיות, ואומר לנו "חיו את הרגע". הוא אומר למלך, יש עם כזה שחי רק את הרגע. אנחנו עלולים  על ידי הזמן הזה, על ידי הנקודה הפרטית הזאת, לגרום שנבטל ממנו לגמרי את הקשר לבורא.
אז מה התפקיד שלנו כבני אדם? להילחם בזה.

איך זה מופיע באופן פרטי אצל כל אדם ואדם? שהוא רוצה רצונות פרטיים, או שהוא רוצה רק את עצמו, או שבכל רגע הוא רוצה משהו אחר, והרצון הזה קובע אצלו, הן לחיוב והן לשלילה. כשכואבת לו קצת האצבע, הוא לא יכול לתפקד יותר – האצבע שלו היא, עכשיו, הדבר הכי חשוב בעולם. כשהוא שמח מאיזושהי נקודה, זה הדבר הכי חשוב לו בעולם, לא מעניין אותו שום דבר אחר. זה דבר מאוד מסוכן. כי זה מפריד אותך מהרצון הכללי.

זה מופיע אפילו בדברים פשוטים. למשל, אדם לומד להיות רופא. עכשיו מתחשק לו לשחק על המחשב, או ללכת לסרט, או ללכת למשחק עם חברים. אבל יש לך מבחן מחר, אומרים לו. אבל הוא ברצונות העכשוויים: לא מעניין אותי מחר, לא מעניין אותי הרצון הכללי שלי.

יש לנו רצון יותר כללי בחיים. יש לנו רצון לאהבה, לדבקות בה'. ואהבת לרעך כמוך – אהבת הכלל. כדי להחזיק את זה, צריך ברית חזקה מאוד. צריך ברית, שיש רצון כללי, ואני צריך להשקיע בו באמונה גדולה.

לכן, ראוי שכל יהודי יבוא לשמחת החג, וישתדל להיות שמח בשמחה של מצווה, על ידי מצוות פורים. יהיה שמח על ידי כך שיהיה מוכן לתת מתנות לאביונים, שיהיה מוכן להגדיל את אותו רצון של קדושה. יהיה שמח ע"י שייתן לרעהו משלוח מנות, שיהיה ברעות עם חברו, בבחינת ואהבת לרעך כמוך. ישמח על ידי שיראה שכל הגילוי בא מצד ההסתרה, שקורא את מגילת אסתר, ומפרסם את הנס הגדול – שצד האמונה מנצח. אחרי שסידר שהכול יבוא לקדושה, יוכל לבוא ולשמוח בשמחה של קדושה – בסעודה, ולשמוח עד שגם המן, גם עם הרצון לקבל הגדול אפשר לפעול בקדושה.

לסיום, אני מבקש לאחל לכל בית ישראל, לכל איש ואישה; בן ובת; נער ונערה ולכל החברים הקדושים, פורים של התעלות רוחנית, של שמחת מצווה אמיתית, ובעזרת השם בניית בית המקדש הפנימי והחיצוני של כל אחד ואחת מאיתנו ושל כל עם ישראל.

שבת שלום ופורים שמח מאד לכם ולכל בית ישראל!

 

http://www.hasulam.co.il/kabbalah/24566