דבר הרב – ט"ו בשבט

—————————– ט"ו בשבט ———————-

חשיבות הפרות אינה נמדדת בגודלם וחשיבותם העצמית, אלא בתרומתם לכלל.

ישנו בלבול גדול בהולכים בדרך רוחנית. המחשבה שרוחניות לכשעצמה הנה פרי ראוי, שגיאה היא. גם רוחניות יכולה להיות פרי באושים. זאת, בהיותה רוחניות פרטית, רוחניות בה מבקש האדם את גדלותו האישית ולא את טובת הכלל. זאת רואים אנו באותם הלומדים, שאינם משויכים לכלל אליו הם מחויבים. מעדיפים הם את בדידותם, למרות הצהרתם כי טובים הם ומבקשים את רצון הכלל. באין שיוכם לכלל, המכתיב להם דרכם וכפופים הם אליו, אין נפשם מְתַרְגֶּלֶת שיוך זה אל הכלל. החסד שעושים, לעצמם הם עושים. הוא שאומרים לנו חז״ל על בחינת הגוי, ״כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין״.

ראש השנה לאילנות הנו זמן ההזרעה וכיוונה. ההזרעה הנה של סוג הפרי אותו מבקש האדם. עם הבנתנו שההמתקה צריכה לבוא מבחינת החסד האמיתי ולא ״חסד לעצמם״, ראוי שיכוון האדם לבחינת הכלל אליו רוצה הוא להשתייך, שיראה בעיני רוחו את מטרותיו העתידיות כמשויכות לכלל.

ההתחזקות במידת החסד, היא המאפשרת פירות של ״עץ פרי עושה פרי״, כפי הכתוב בזהר ״בראשית״ וב״הסולם״ אות פ״א: ״הכתוב עץ פרי עושה פרי, יורה על צורות זכר ונקבה, אשר דמות פניהם הוא פני אדם. עץ פרי, הוא הנוקבא דז"א. עושה פרי, הוא היסוד דז"א שהיא דכר, העושה בה פירות״. דהיינו, כך שהעץ עצמו מוציא פירות, שבהם עצמם טמון הפוטנציאל לייצר פירות נוספים, ולא עץ שהוא כשיח, הגדל רק לעצמו, נגמר וקמל ואינו משאיר לאחריו קיום הדומה לו. ואף אם רואים אנו התרבות השיחים, אין להם קיום אמיתי לחיך האדם, והם כקוץ ודרדר, בהם נתקללה האדמה ואינם ראויים למאכל אדם. כקליפות הם, כפי שמתארם הזוהר הקדוש.

מתוך ספר חדש שיצא בע"ה בקרוב "מועדי ישראל האדם ומה שבינהם"

דבר הרב -ראש חודש שבט

ראש חודש שבט

שדרת נשמתו של האדם מבקשת במלוא כוחה, לצרף בתוכה את כל מה שעדיין מפורד הוא. כל תנועה של האדם, המפגישה אותו עם עצמו, מקום ראוי הוא לשכלל, לתמוך ולחזק את שדרת נשמתו, את שדרת חייו.

בהיותנו נקראים תדיר להסתכלות נפשית לכל החיצוני הניבט אלינו דרך עיני החומר שלנו, נצרכים אנו למאמץ. חייב האדם לחזק את נפשו בידיעה המוכרחת, שאין שום תנועה מיותרת. הכל נצרך והכל משמש, כדי ליצור חטיבה נפשית אחת, המחוברת למקורה.

המבט הרדום דרך הסתכלות החומר הגשמי המת, צריך להתחלף בשאיפה הפנימית ליצירת קרקע, המצמיחה את האון האנושי, הנשמתי שבנו. מתוך קרקע פוריה זו עלינו להתחיל להצמיח את פרותנו הנעלים ביותר והערבים לכל חיך אוהב אמת.

אל לו לאדם לחפש את חיכם של מבקשי הארובות למיניהם. על האדם להגביה עוף אל אותם הנעלים, המקיימים את בחינת "וטועמיה חיים זכו". גם אם מעטים הללו, אמיתיים הם ללא מורא.

אל תיתן לפרותיך להירקב במעיהם של רצונותיך הקלוקלים. מנע מעצמך פרי באושים. כל מה שרקוב מרקיב הוא. אל תיתן לאותם המון העם שבתוכך לבלבל את רוחך. הייה איתן בבקשך את הרוח, הנעלה מכל . חפש את חיך האמת, שם ורק שם תתמלא נפשך בשעשועים נפלאים, בהתרחבות נפשך לאהבת ה'.

כך ממקור איתן של אדמה פוריה, מתוך אותו שקט שבין כל ריבוי המילים, מתוך הדממה שבין כל סערות הנפש, מתוך הריק שבהרגשת הפרטיות, יכולה נפשו להאדיר עצמה לעבודת הכלל. יכולה היא להצמיח פרות למען הכלל . יכולה היא להיות ערבה לראויים לה.

התקדמו חברים אל מה שאתם ראויים לו. הצמיחו פרותיכם. היו ערבים לחיך דורשי האמת. היו טְעִימים לחבריכם.

כך נבנה בע"ה את לשד הקיום של הרוח האנושית, שתישוב ברוח סוחפת בע"ה בכל שדרות העם.

היו אוהבים, היו ראויים להיות נאהבים. היו אחד.

באהבת אמת
הרב אדם סיני

דבר הרב – הסגידה להפקרות

——————– הסגידה להפקרות ——————

יותר ויותר נשמעות הדעות שלא צריך דת. הדת היא שיטה שלעתים טובה לאנשים ולעתים אינה, כך מפזמים הללו לקול תשואות ההמון המבקשים להתנער מהדת או לא לקבלה כלל.

ואני לכשעצמי מביט מהצד ושואל אתכם ידידיי שניכר עליכם שמבקשים אתם לדעת דברים שמעבר,

מה דעתכם על ראובן שמכה את אשתו אבל אוהב אותה. וכן שמכה את בניו ובנותיו אבל עושה זאת מתום דאגה עמוקה. הוא גונב להוריו את כספם וגם זה עושה מתוך התכוונות פנימית עילאית.

כאשר הייתי מזועזע כמוכם לשמע מעלליו הוא הביט בי בתימהון משהו ושאל אותי כמנצח, האם השיטה קובעת משהו? האם אתה עדין בפרימיטיביות שלך זקוק לשיטה? תכף תאמר לי להיות דתי של הנורמות החברתיות התריס בי כנותן נוקאאוט, אוו אז יצר את המחץ האחרון באומרו, האמת היא מעבר לכל השיטות ולכל ההתנהגויות.

ידידיי היקרים
אני לא התבלבלתי, כי לא הייתי סחוף בזרם המתהווה של "לא צריך שיטה", של "לא צריך נקודה חיצונית המבטאת את הרעיון הפנימי". ועוד….

אומר הזוהר הקדוש ", מי שאומר שלא צריך לעשות מעשה למטה כדי שיקרה משהו בעולמות העליונים ובפנימיות האדם, שתפח רוחו וטוב לו שלא נברא"

הלשון הקשה של הזהר היא לא בכדי. מצאו לעצמם הללו דרך של בריחה מהאמת כאשר זו מתהדרת באמת שבטבעה נכונה אך לא בפרטיה.

אכן האמת פנימית היא ואחת. אך לא כל שיטה יכולה להציגה.

— תפיסת האדם מהחוץ לפנים, מהפרטים לכלל, מחוסר השלמות לשלמות. —-

הרצון לתפוס את האמת ללא שיטה מסודרת ובדוקה, אינה אלא בריחה מהתחייבות – רצון להפקרות.

תפיסת האדם חייבת להיות מהפרטים לכלל, כפי שאת התפוח אינו אוכל בשלמותו, וכפי שאת הרעיון אינו מבין אלא דרך פרטיו וכפי שאת הדברים שאני ואחרים כותבים אנו ממלאים בפרטי אותיות.

אכן תפיסת הכלל דרך הפרטים היא האמת הנצרכת. אך אל לנו להתבלבל מכך שאת הכלל אנו צריכים לתפוס, שלא צריך את האותיות שיציגו אותו, שייגרו את מציאותו בנפשנו.

יתרה מכך, ברור הוא שהנקודה הפנימית היא החשובה והיא המכריעה, אך יש תנועות חיצוניות שאינן מייצגות את הנקודה הפנימית כראוי. וגרוע מכך הן מייצגות נקודה פנימית לא נכונה, אך לא ניתן לבדוק אות הנקודה הפנימית, כי הכל פנימה.
הנקודות החיצוניות בהיותן נגישות לתודעתנו המשותפת יכולות להוות אתגר לימודי, השכלתי, וכזה המלבה ומניע את הרעיון עצמו ויתרה מכך מאפשר את בדיקתו.

האם כאשר אתה רוצה לאהוב את אשתך , האם אתה זקוק לפעולות מסוימות כדי להביע את אהבתך או שמא די באהבה שבלב?

היהדות מציגה שיטה בדוקה מדויקת עמודה מקיפה והרמונית. אפשר להתווכח איתה, אפשר לבדוק מה היא מציגה, אבל לברוח להכל נכון זה לא רציני זה לא חכם ואפילו מעט מעליב את מי שרוצה למצוא באמת.

היסוד של ויתור על השיטה מקורו בתורות המזרח המבקשות לבטל את הבריאה, לבטל את הרצון, לבטל את המלכות. היהדות בדיוק לזה אומרת לא.

ידידיי היקרים אל תסחפו לזרם של "הכל נכון". יש אמת והיא יכולה להיות בדוקה ברמה מסוימת וסבירה לתודעת האדם.

הרב אדם סיני

דבר הרב- האם התורה נצחית?

——————— האם התורה נצחית? ——————-

לכאורה התשובה הפשוטה היא ודאי שכן.
אך אם נאתגר אמונה פשוטה זו מעט יותר,
נשאל : כיצד יתכן שהתורה נצחית היא אם היא נלמדת בגדרים של זמן ומקום הכלים(מלשון כלייה) ונפסדים?

למשל : אם תפיסת השבת הנה שכל שבעה ימים צריך לשבות ממלאכה, אזי התורה המצווה זאת תלויה בזמן ומקום. וכן אם כל פעם שמגיע התאריך י' בתשרי – יום הכיפורים צריך וחייב לצום, אזי התורה תלויה בזמן.
כן בענייני השקפה וידיעת המקרים. אם אברהם אבינו הוא דמות שנולדה לפני 3828 שעקד את יצחק בנו בהיותו בגיל 37 וכו'… אזי, התורה מתוארת באופן גשמי.
יתרה מכך : כאשר תעלה נשמתנו לעולם האמת שם אין זמן ומקום גשמיים, כיצד תיתפס התורה?

ובכן לכאורה על פי התפיסה החיצונית התורה אינה נצחית, שהרי נשואה היא על ערכי זמן ומקום.

אבל..

התורה אכן נצחית זאת ניתן להבין בב' אופנים.

א. התורה הנצחית היא תורה מופשטת (תורה דאצילות) שאינה תלויה בזמן ומקום, ורק לנבראים היא מוגשת ככזו, היות והם תופסים רק באופן זה.

ב. התורה היא הוראת דרך. האדם פועל בתודעת העולם הזה, ומקבל את התוצאה בתודעת העולם הבא שלו, דהיינו בפנימיותו. לשם עליו לכוון את תוצאת הפעולה.

העולם הזה הוא כמו סימולציה שדרכה אנו פועלים כדי להגיע לתוצאה פנימית.
כמו טייס שלומד טיסה בסימולציה של מטוס. כמו משחק מחשב שדרכו משפרים כשרון זה או אחר.
אם לומד הוא לטוס אין זה משנה אם העולם הזה הוא סימולציה או לא, התוצאה היא הקובעת.
מה גם שחז"ל הורונו לנו מכבר, שהעולם הזה הוא כצל חולף.

נסכם:
התורה היא נצחית בהיות מופשטת מזמן ומקום גשמיים. יחד עם זאת היא מוגשת לנברא לצורך אימון, כדי שבעזרתה יתקן עצמו, לתודעה שלמה המובנית בצורה הרמונית.

באופן זה יוכל האדם לקבל את התענוג האלוקי שהבורא ברחמיו הכין בעדו.

בידידות
הרב אדם סיני