מה רוצה החמאס באמת?

הדאגה בלב כל איש לנוכח הכאוס העולמי המתגבר וההשלכות הקשות על עם ישראל בפרט, אינה יכולה להותיר אותנו אדישים לקול ה׳ המדבר אלינו דרך ארועי “צוק איתן”.

מבקש אני לקבוע במאמר זה כי האויב האמיתי של עם ישראל אינו עמי ערב, ובראשם הפלסטינאים: אלה בסך הכל שליחי ההשגחה הפועלת לממש את רצון ה’ בעולם, וכן לשוחח עמנו דרכם. האוייב האמיתי הוא ההשתמטות מלבצע את תפקידנו האמיתי בבריאה בתור העם הנבחר.

אכן, הסכנה המוחשית-מיידית היא כמובן האויב החמאסי, אך אין זו אלא בבואה של האמת ולא האמת עצמה. על כל אדם מפוכח להסתכל מעבר למקרה ולהבין שהמקרים הם בסך הכל משקולת שהמאמן – הבורא – שם עלינו, כדי שנוכל לאמן את השריר הפנימי הרצוי לנפש האומה: להגביר את האהבה בינינו ואת אהבת הבורא.

המחשבה הילדותית, שהאדם צריך לתקן בחוץ ולא בפנים, מתוארת במשל נפלא של הבעל-שם-טוב: “אדם עומד מול המראה ורואה את בבואתו עם כתם על המצח. כל חייו הוא מנסה לנקות את המראה, ומתלונן על כתם שאינו מתנקה. אילו רק הושיט את ידו למצחו הוא, היה הכתם מתנקה תיכף ומייד”.

המערכה שאנו מצויים בה, מול אנשי חמאס שפלים השואפים, ללא אבחנה ובאופן הברברי והנתעב ביותר, להרוג יהודים, ובכללם נשים וטף, היא רקמראה. בל ניתן לכאב (המוצדק) לבלבל אותנו ולגרום לנו לתקן רק את המראה. לא באמת משנה כמה מחבלים נחסל, כמה מנהרות נפוצץ או כמה טילים ניירט. התיקון האמיתי המבוקש הוא בתוכנו. אין מנוס אלא להיענות לאתגר של מילוי תפקידנו הרוחני במסגרת האנושית הכללית.

לשמחתנו, המלחמה הזו הביאה לפרץ בלתי רגיל של אחדות בעם בכל הרבדים. המתנדבים התומכים בחיילינו הגיבורים, רבבות האזרחים שהשתתפו בלוויות החיילים הבודדים וכל עמך בית ישראל התומכים כלכלית במשקי הדרום מפיחים תקווה גדולה, שאחדות אכן אפשרית. אלו רק ניצנים של האחדות המקווה, שבעיקרה אינה חומרית אלא צורתית.

אומרת המשנה: ״אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר: ׳ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום׳״.

התכלית המקווה של היהודי היא השלום. לשם צריך הוא לשאוף בכל פעולותיו. הקב״ה אינו מתבלבל: היות וברא את הבריאה על-מנת כדי שתגיע לתכליתה, שהיא שלום עולמי, על-כן ודאי הוא שהשלום יגיע. האפשרויות לכך הן או בדרך תורה, או חלילה בדרך ייסורים.

הדרך לפתרון הקונפליקט עם הערבים

חיינו כאן הם משחק, אבל כזה שתוצאותיו אינם סך סכום אפס. הניצחון במשחק אינו מושג על-ידי כך שמביסים את היריב: הניצחון הוא כשמשלימים איתו.

היחד, השלום והאהבה, הם הניצחון במשחק החיים, ולא ההשתלטות על הזולת. היכולת לכבד את הצד השני מחייבת את גילוי התפקיד הפרטי שלוביחס לכלל, וכן לקחת מחויבות למלא את התפקיד שלי-עצמי ביחס לכלל. הרצון האימפריאליסטי לכבוש את הצד השני, להביסו ולעשותו כפוף אלי ככובש את נפשו, גופו וארצו, היא דרך יוונית – דרך הגוף. הנשמה מבקשת אחדות. היא זו שרוצה לנצח.

האם ניסינו להבין מהו הייחוד של העולם הערבי בתפקיד הכלל-אנושי? יתרה מכך, האם קיבלנו על עצמנו אחריות על תפקידנו-אנו במרקם האנושי?

אנו עם סגולה, העם הבכור בכל בני האנושות. אבל כולם היו בניו (של הבורא יתברך). יחד עם תורתנו הקדושה, קיבלנו על עצמנו את שרביט ההנהגה לשלום ולאהבה כלל-אנושית. כאשר אנו עומדים מול המראה ושומעים את הבורא ית׳ מדבר אלינו דרך אחינו הצעירים, שאמצעי התקשורת שלהם הם מנהרות, טילים וטרור, אנו נוטים להניח – כבכל סכסוך – שאין פתרון זולת הפעלת כח במידה כזאת שתוריד את האוייב על ברכיו. אך אופן כזה של ניצחון לעולם לא יהיה פתרון אמיתי של סכסוך כלשהו. הניצחון היחיד הוא השלום, ועלינו להפנים זאת כעם שייעודו להצעיד את העולם כולו לקראת שלום כזה.

האם יש פרטנר לשלום?

שימו לב מה תובעים הפלסטינים: טריטוריה הנקראת ״ארץ ישראל״. לאמיתו של דבר, לא מדובר על פיסת הקרקע שלנו אלא על המהות הפנימית שלה. הפלסטינים קוראים לנו להגביר את פנימיות האנושות! הם תובעים מאתנו לרצות (מלשון “ארץ“) ליצור קשר ישר אל (“ישראל“) הבורא יתברך ולא להסתפק בקיום מצוות באופן חיצוני בלבד. דבר זה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד פנימיות התורה ולא חיצוניותה.

הפנימיות היא נשמת התורה. הלימוד בה יגרום לכך שהיא תתפשט גם לאומות העולם ותשנה אותם מן היסוד. הערבות ההדדית היא אמנם בראשונה בתוך עם ישראל, אך אין היא מסתיימת שם – הערבות ההדדית האולטימטיבית היא בין כל בני אנוש, ועל כן הקריאה ללימוד פנימיות התורה היא המפתח לקריאה לשלום אמת. רק היא תתן לנו בסיס להנהיג את העולם כולו בדרך של שלום.

לא סדר כלכלי חדש, לא “אופק מדיני”, לא טנקים ומטוסים ולא טכנולוגיה עדיפה הם שיכריעו את הקונפליקט. מה שיכריע הוא תיקון אמיתי של נפש האדם, וזה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד חוכמת הקבלה. זוהי פניה לכל היהודים שומרי תורה ומצוות: אל תסתפקו בחיצוניות. בקשו את הפנימיות. הבה נדאג לכך שבכל בית מדרש ובכל בית ילמדו פנימיות התורה. רק כך נוכל להביא שלום עולמי: שלום המבוסס על אהבת הבורא, שהוא – ורק הוא – יכול לחבר בין כל הישויות כולן ולשאת את כל ההפכים.

הכרת דרכי ההנהגה של הבורא את העולם – שהם תמצית מהותה של חוכמת הקבלה, העוסקת בחוקים הקוסמיים הרוחניים של הנשמות באשר הן – תייצר הנהגה עולמית של עם ישראל לדרך השלום. אם הבורא ברך אותנו – את האנושות כולה – בשלום, לא יתכן שלא נוכל לזכות בו. 

bigorangesun

ברכת החמה

 בס"ד

נושאי המאמר:

  1. מדוע נכתב המאמר?
  2. ראיית הקבלה על ברכת החמה.
  3. מהו החשבון הנכון של ברכת החמה?
  4. מהו הכוח שצריך למשוך בעת הברכה?
  5. מהי החמה לעומת הלבנה בנפש האדם?
  6. כיצד לנצל מעמד חשוב זה לרוחניות האדם?

ברכת החמה 

היות ורבים פנו אלינו מכל העולם לשאול על ברכת החמה. עמדנו מעט לפרש את הנושא הנכבד הזה. 

התמהמתי לפרש נושא זה מאחר ולא זכרתי ששמעתי את  הרב"ש מפרש בעניינו, ומה אני בקטנותי יכול לגשת לנושא כל כך עצום וגדול? 

אך מאחר וראיתי שכתבו על כך כל כך רבות, אך שום מילה על נושא פנימיות התורה  וכוונת הלב האמיתית על פי חכמת הקבלה, נזעקה נפשי ובושתי בשביל תורת ישראל הנכבדה, שודאי בושה ונכלמת היא, שרק השפחות נותנות קולם ברחבי העיר והחכמים האמיתיים שותקים. 

ע"כ  ראיתי אני, אף שאיני חכם, צורך מיוחד לפרש זאת במעט פנימיות. והמשכילים יזהירו.

ה` יהיה בעזרי לפרש נכונה ולא להיכשל בע"ה בכוונת האמת.  

פתח דבר  

ראשית נציב יתד נאמנה לדרך הסתכלות אמיתית. אין מדובר בברכת החמה על מה שקרה בהיסטוריה. תורתנו הקדושה אינה באה לספר לנו היסטוריה, או לתת לנו מצוות, כדי שנחזור בזמן אחורה.

תורתנו  באה להורות לנו דרך, כיצד לתקן את נפשנו בשלב ראשון, ולאחר מכן לחיות עם נפש זו באהבה שלמה ובאושר מוחלט עם הבורא יתברך.

כל ההסתכלות החיצונית, המדברת על הבטה היסטורית, היא שגויה ומורידה את תורתנו הקדושה למקום שאינו ראוי.

כבר אמר רשב"י בזוהר הקדוש  (זהר בהעלותך ובהסולם אות ס`)"וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבאמשום זה, אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, דהיינו להביט מה שמתחת לבושה של התורה"

אין מדובר בזמן ולא במקום כפי הנתפס בחושים הגשמיים. כל מה שנתפס בחושים אלו הוא סימן. וכמו בכל סימן צריך לדעת לפרשו נכון. הפירוש יכול להיות נכון, אך ורק אם הוא עומד בתנאי הראשוני והבסיסי ביותר בפרוש האמת. הפרוש צריך להיות למעלה מהזמן והמקום, כפי שנתפסים בחושינו הגשמיים.

 

חיצוניות- רק סימן ולא סיבה 

ראשית הסבר קצר חיצוני, למרות שזה רק סימן והחשוב יותר הוא המהלך הנפשי שהאדם צריך לעבור. כאשר רואים את השמש  פעם ב-כ"ח שנה מברכים: "ברוך אתה ה` אלקינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית"

מדוע פעם בכ"ח שנים?

ביום רביעי נבראו המאורות. נשאלת השאלה, מתי שוב יהיה המצב בין כדור הארץ לשמש זהה למצב בעת בריאת המאורות. כולל אותו יום בשבוע, דהיינו יום רביעי.

כדור הארץ מקיף את השמש במשך 365 יום ועוד 6 שעות (52 שבועות ועוד יום אחד ועוד 6 שעות). כאשר הסתיים סיבוב שלם אחד, המצב חזר לקדמותו, אבל ביום חמישי ועוד שש שעות מאוחר יותר. 

לאחר 4 שנים הייתה זהות – בדיוק באותה שעה (ארבע פעמים שש שעות), אך לא באותו יום.

כדי שתהיה זהות גם מצד היום בשבוע, צריך לעבור שבעה מחזורים (כי יש שבעה ימים בשבוע) של 4 שנים. כך יצא אותו מצב באותה שעה ובאותו יום כל 28 שנים.

הסימנים של גרמי השמים 

השמש מסמנת את הצד הזכרי בעולם.

הלבנה מסמנת את הצד הנקבי בעולם.

ברכת החמה הוא ברכה לצד הזכרי שבעולם.

הצד הזכרי והנקבי מרכיבים כל דבר בעולם. אין שום בריאה או בריה שחסרה מאחד מב` המרכיבים הללו. לכל אחד מהצדדים תפקיד במארג של אותה בריה מדוברת.

הצד הזכרי הכללי הוא הבורא, והצד הנקבי הכללי הוא הבריאה. היות ואנו מדברים רק בתוך הבריאה עצמה, אז כל המושגים נלמדים אך ורק בתוך הבריאה. כך נוכל לומר שיש את צד הבורא שבבריאה וצד הבריאה שבבריאה.

הראשוניות של כל דבר מציינת את התוכנית שצריכה לצאת מהכוח אל הפועל. מהווה היא את כל העתיד שצריך להתהוות על פי המטרות והתכלית הרצויה מהוצאה זו מהכוח אל הפועל. 

כוחות אלו מצויים גם באדם עצמו. ישנו הכוח של הנשמה שאינו גלוי. כוח זה מצוי כפוטנציאל באדם שצריך לצאת מהכוח אל הפועל. הכוח היותר מורגש באדם, הוא כוח הגוף שהוא הכוח הנקבי של האדם. כל אדם חייב לפעול כך שיוכל להוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בנשמתו .

בהיות החמה מייצגת את הצד הזכרי, צריך האדם לראות את הסימן המובהק בגרמי השמים שאור הלבנה מגיע מהשמש. כך כוח הגוף בא מהנשמה. כפי שאמר הבורא יתברך ללבנה "והוא ימשול בך", כך צריך האדם להסכים שיתרחש בו עצמו. שהנשמה תשלוט ברצונות הגופניים. 

הראשוניות שהייתה בבריאת המאורות מציינת את הצורך להוציא מהכוח אל הפועל את כל מה שמייצגת הנשמה. הנשמה מייצגת את הקשר לבורא. את אהבת הבורא. 

האם יש לצפות לרחמים או לדין? 

יש לציין שהכוח של גרמי השמים יכול להיות גם דין גדול. למרות כל מה שמדברים במקומות שונים על הגאולה המתקרבת בעקבות ברכת החמה, חייבים לומר את הדבר במלואו.

ישנה מלכות שמים וישנה מלכות הארץ. מלכות שמים מתנהגת בדין עם העולם. ישנה האפשרות לאדם לפעול ע"י בחירה וזה נקרא מלכות הארץ. דהיינו שניתנת לאדם אפשרות לנהל את חייו. אך אם לא ינהל אותם על פי האמת, מפעם לפעם תופיע מלכות שמים ובדין  תגרום לאדם או לבריאה לפעול על פי האמת.

מלכות שמים מייצגת את האמת הבלתי מתפשרת. זה יכול להיות משמח, כמו כאשר מגיעים לרופא והוא אומר לנו בדיוק במה עלינו לטפל, אך לעיתים לא נוח לקבל טיפול או תיקון או בלשון הבעל שם טוב הקדוש, עונש. שהרי  "העונש הוא תיקון". 

אל לו לאדם לפחוד. במעמד נשגב זה על האדם לבחור באמת הבלתי מתפשרת . זאת עליו לעשות מתוך אמונה שלמה בבורא עולם שהתכלית חייבת להתקיים. שהבורא ודאי לא התבלבל ומה שצריך לצאת מהכוח אל הפועל ודאי יצא. או בדרך של בחירה או ח"ו בדרך אחרת.

מהו המושג כ"ח שנים ?  

תשובה: יציאה שלמה מהכוח אל הפועל. 

בכל יד יש י"ד פרקי אצבעות שזה סימן לשמה של יד. ב` ידים הם גימטריה כ"ח. הידים תפקידים להוציא מהכח אל הפועל את מה שטמון במחשבה. יוצא שהמחשבה היא הבכח. לידים ניתנו היכולות לפעול כדי להוציא מהכוח אל הפועל את המחשבה.

ההוצאה לפועל של מה שטמון בכוח יכולה להיות, רק אם אדם פועל מעבר ליכולת הגוף. הסימן לכך הוא שהאדם יכול להרים את ידיו מעל לראשו שלו. יכול הוא לפעול מעל הדעת.

יש קשר בין כח הידים לגרמי השמים בסוד "מעשה ידיו יגיד הרקיע" ידיו הם ב` פעמים יד שזה בגימטריא כח.

הכוכב הוא על שם הכוחות שנתן הבורא להפעיל את המערכת של הארץ. ניתן להבין מהמשפט בפיוט תפילת שבת "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל" הכוכבים ובעיקר השמש והירח הם המושלים של ההוצאה מהכח אל הפועל. 

המושג כח מצביע על השורש הטמון בכל דבר, כפוטנציאל שצריך להתגלות. הוא הנקרא כתר של כל מדרגה.  

הפוטנציאל הטמון בבריאה כולה  הוא כתר הבריאה, הנקרא גם מחשבת הבריאה. היות ומחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו יוצא שכאשר ישנה התגלות של מעשה בראשית, אנו רואים בכך מעין הבטחה של הפוטנציאל של הבריאה בבחינת להטיב לנבראיו. 

מהו המושג ד` שנים ושבעה מחזורים היוצרים יחד כ"ח שנים? 

השם בין ארבע הוא שם הויה. השם י-ה-ו-ה.  כל הבריאה כולה מחולקת על שם זה לארבע בחינות. כל תהליך שלם מחולק לבחינות אלו. (ראה הסבר מפורט בפתיחה לחכמת הקבלה)

התהליך של שבע כבר מפורסם בין ההמון. החלוקה לשבעה ימים בשבוע. ושבע שנות שמיטה ושבע שמיטות שלאחריהן מגיע היובל. שבע סיבובי התפילין על יד שמאל, שבעים שנותיו של האדם. שבעת אלפים שנה עד גמר תיקון הבריאה וכו`.. כל השבע נובע משבע הספירות הכוללות את התפארת המחולקת לשש והמלכות.  

שבע הוא שלמות של הגוף. שלמות של מה שכבר יצא מהכוח אל הפועל. כאשר עוברים שבעה מחזורים של ארבע שנים הסימן הוא, שיצא תהליך שלם מהכוח אל הפועל עם כל המשתמע מכך.  


המעמד הנכבד של ברכת החמה 

המעמד הנכבד של ברכת החמה מפגיש את האדם עם הפוטנציאל הטמון בבריאה. השמחה שצריכה להתעורר באדם היא על מעשה בראשית. לא על העבר, אלא על העתיד. השמחה חייבת לקחת בחשבון שהיא מהולה בביטחון גמור בבורא יתברך. שהפוטנציאל הטמון בבריאה יצא מהכוח אל הפועל.  

פעם בכ"ח שנים מסתיים מחזור של יציאה מהכוח אל הפועל. עלינו לחגוג את הראשוניות של ההתהוות החדשה שבאה לעולם.  

על האדם לכוון בנפשו, שהוא רוצה להשיג את הכוחות הראויים, שגם בנפשו יוכל להוציא מהכוח אל הפועל את האדם שבו. את היהודי שבו. 

הכוונה צריכה להיעשות ע"י הדמיון. אדם צריך להשתדל לראות את עצמו בעת הברכה, כאילו הוא אדם שמוציא מהכוח אל הפועל את ההחלטות שלו. את הרצונות המחשבתיים שלו. שיכול לפעול ביתר שאת, ביתר עוז ובמדויק ללא לאות את החזון שלו כאדם.

כל אדם חייב להיות נאמן לפוטנציאל שטמן בו הבורא יתברך. ובמעמד נשגב זה על האדם לומר לעצמו.

אני רוצה יכול ומתחייב להיות שליח נאמן של הבורא יתברך, להוציא מהכוח אל הפועל את האדם שבי, את היהודי שבי. 

כל אחד יכול לכוון גם למטרות ביניים שישמשו למטרתו הכללית כמו למשל: אני רוצה יכול ומתחייב להיות שליח נאמן של הבורא יתברך, להוציא מהכוח אל הפועל את הבעל (האשה) שבי, את ההורה שבי, את האומן שבי, את הבן שבי, את יכולת ההקשבה שבי, את יכולת העזרה לזולת שבי, את האח שבי, את השלווה שבי, את יכולת הפירגון שבי וכו`….

בהזדמנות זאת מבקש אני לאחל לכל בית ישראל ליל סדר כשר ושמח. שיזכה כל אחד במקומו להצליח להפנים את הסדר הנפשי הנכון לראשוניות של הגאולה שהיא היציאה מבית הכלא של האנוכיות.  

חג שמח

אדם סיני