ניוזלטר 252 ויצא – שבת של יראה ואהבה

 

 

שלום ידידים יקרים,

 

אנו מקווים ששלומכם טוב ואתם עוברים ימים אלה בשלום.

אנו בבית המדרש מתפללים לשלומו של כל עם ישראל .

 

ביום שלישי מידי שבוע מתקיימים בבית מדרשנו שיעורים על פרשת השבוע בפנימיות.

מומלץ למתחיל ולמתקדם כאחד, לכל הרוצים לטעום את פנימיות הפרשה, לקחת את נפשם למסע קוסמי מעבר לסיפורי התורה, מעבר לזמן ומקום. אל המקום הנארג בו הנפש חפצה.

 

 

הידעתם? אנו לומדים חלק ב' בעיון בתלמוד עשר הספירות, השיעורים נמצאים באתר כמו כן וניתן להגיע בבקרים ולהצטרף ללימוד.

 

לפרטים והרשמה, קרן – 0503141111

 

 

מהו שכתוב אם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים?

מה זה אומר שהפרנסה מגיעה מלמעלה?

מהו חורף בפנימיות?

 

על כך נדבר בהמשך המאמר.

 

אנו מאחלים לכולכם המשך חודש של ניסים אמיתיים.

שבת שלום לכם ולכל עם ישראל!

 

משפט השבוע:

 

"כל אחד פועל לפי יכולתו ומקבל לפי צרכי תפקידו הזמני או השלם."

 

התורה האדם ומה שביניהם, פרשת ויצא עמ' 62

ציטוט השבוע:

"הכלל הוא הכלי המשלב בין שאר הכלים. כמו בכלים שלובים, כולנו צריכים לפעול לבניית הכלי המחבר את כולנו. כאשר קיים כלי זה, אין זה משנה היכן מתקבל האור, בכל מקום שיתקבל כל אחד יקבל לפי צורתו ולפי מידתו, כך יפעל חוק השוויון האולטימטיבי"

 

התורה האדם ומה שביניהם, פרשת ויצא, עמ' 62

 

פייסבוק רשמי של הרב

פוסט מאת כבוד הרב – חורף בא

פוסט מאת הרב אדם סיני שליט"א

חורף בא

תפקיד התנועה החיצונית הנה לגרות את תנועת הנפש.

ישנן תנועות נפשיות שנפעלות מאליהן כתוצאה מטבעו הנשגב של האדם, שטמן בו הבורא יתברך.

תנועות אלו מספיקות רק לקיומו, במקום בו הוא נמצא.

 

כל אדם נועד לנשגב ביותר, ראויים כל אחד ואחת למצוא את האושר המלא, כפי מתנת ידו הרחבה ישתבח ויתעלה.

 

כאשר מייצר האדם את התנועות הראויות, הצדדים הרעננים מלאי חיות רוחנית תופסים את מקומם של הצדדים השוממים בנפשו.

 

כאשר יעלה ריחה של האדמה לאחר שמיי השמים יזדווגו עימה , יאזין האדם לרחשי לבו, אל ההתכנסות לתוך מאוויו העמוקים והנסתרים שלו עצמו.

אל יחשוש האדם מהקדרות החורפית, שאולי חווה נפשו עת השמים הוסתרו ע"י העבים, מבקשים הללו, יהודי יקר, שתעמיק בנפשך אל אותם מחוזות, שמהם דולים את פניני הנשמה.

 

הקדושה והטהרה הפנימית, אומץ הרצון ועוז המחשבה יכולים חיש לרומם את הנפש לערגה אלוקית, לתחושה נשגבה של הזיו האלוקי המתפשט בכל נימי הנפש.

 

או אז בא זמן ההקשבה הנדיבה, זו שבין המילים, זו שמעבר לדברים, זו היודעת להתבולל בעדן עולמים, וכל נחלי הצער ודאבות הלב מתחלפים חיש בשמחה עליונה ההולכת הלוך ואור.

 

חורף בריא עמוק ואוהב לכל עם ישראל.

 

מבוסס על דברי הרב ״בואי כלה״, ערב שבת פרשת ויצא

פרשת ויצא – שבת של יראה ואהבה

 

"ויצא יעקב מבאר שבע" – יעקב, בחינת ישראל שבאדם, קו אמצעי, יוצא מהעיר. היציאה מהעיר זאת אומרת שהאדם יוצא מהפנימיות לחיצוניות.

מדוע האדם צריך לצאת החוצה? למה שלא ישאר בפנים? למה לא רק פנימיות?

אלא מלמעלה רוצים לקדם אותנו, לתת לנו מדרגה יותר גבוהה, כדי שנדע להעריך את מה שיש לנו, יש כלל גדול בענין הכלים "שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי רצוי לתפקידו"

 

אומר הרב"ש "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". כי בזמן העליה, נקרא שהקב"ה נמצא בהמקום, דהיינו בהגוף, ואז הוא גורם לו את ההתרגשות וההתפעלות מתורה ומצות.

לכן הורידו אותו משמים, בכדי שידע עוד הפעם, איך להעריך את זה, שמהשמים יעלו ויקרבו אותו שוב.

 

למה צריכים, שהאדם יחשיב את מצב העליה שלו? אלא שבאור אין הבחן מדרגות, כל ענין גדלות וקטנות תלוי בהשגת הכלים, כפי מה שהכלים משיגים את האור, כך הוא גדלותו של האור.

 

מסופר בתורה שיעקב בא ומקבל ברכות מה' יתברך דרך יצחק, וכעת הוא צריך להגיע לקדושה, ודווקא עכשיו אנו רואים שייצר הרע קם ומתגבר עליו.

כך גם ראינו במגילת אסתר. מרדכי היהודי מציל את המלך מפני בגתן ותרש, ולכאורה היינו מצפים שאחר כך יגדל המלך את מרדכי? אבל מייד לאחר דברים אלו, כתוב, "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי".

 

 

למה הוא מגדיל את יצר הרע כאשר הצדיק עשה כזאת מצווה גדולה? למה מגדיל פתאום את עשיו וגורם ליעקב אבינו לצאת מהעיר?

התשובה היות שכך עובדת נפש האדם. כשאדם מתחיל להתקרב לקדושה, יצר הרע מתגבר עליו, כי יצר הרע מבין שהוא הולך לקחת לו את כל הברכות, כי באמת – יעקב גדול מעשיו. לכן, בלית ברירה, האדם צריך קצת להנמיך את קומתו, כפי שירדו למצרים, הנמיכו קומתם.

 

 

כל אדם שנמצא במאבק אימתני כזה עם יצר הרע, צריך להנמיך קצת את קומתו. כל אותם אנשים שנדמה להם שהם מתחילים ללכת בדרך קדושה והכול נהיה יפה טוב ושמח, הם כנראה לא הולכים בדרך אמת, כי אין כזה דבר שייצר הרע לא בא כנגד האדם. אמנם האדם צריך להתגבר ולחפש תחבולות כיצד יוכל בכל זאת ללכת בדרך האמת.

 

שבת של יראה ושבת של אהבה

כאשר אדם הולך בדרך של "לא לשמה", הוא פוגש בהכרח דרך של עבודה זרה. כאשר מגיע לבאר, הוא מוצא את רחל – בחינת מלכות דקדושה. כמובן שכאשר יעקב אבינו רואה את רחל, דהיינו כאשר אדם פוגש את המלכות דקדושה, הוא אוהב אותה, הוא מוכן לעבוד בשבילה ששת אלפים שנה, ולקבל אותה באלף השביעי.

 

 

יש אדם שלא מוכן לעבוד ששת ימים, כדי לאכול בשביעי?  

כאשר אדם עשה עבודה גדולה, ובסוף הוא רואה שלא קיבל את האהבה, שהוא קיבל רק את לאה, שהיא בחינת יראה, האם הוא מוכן לאחר מכן לעבוד עוד?

 

 

צריכים לדעת שיש ב' עבודות עיקריות לאדם:

א.     עבודה כדי לקבל את היראה – כדי להוריד את בחינת הגאוה.

ב.     עבודה כדי לקבל את בחינת האהבה.

 

אם אדם עובד ישירות בשביל לקבל את האהבה, הוא לא יכול. לבן אומר לו "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".

 

הלובן העליון אומר לו, שבמקומנו, אי אפשר לקבל את האהבה טרם שאתה מוריד את גדולתך. קודם תיקח את הגדולה של הקדושה, שהיא יראת הרוממות, שתבטל את עצמך לגמרי, אחר כך, אם אתה רוצה, תעבוד עוד שבע שנים בשביל האהבה.

 

 

לא מספיק לשמור שבת אחת, צריך לשמור שתי שבתות, שבת למעלה ושבת למטה, שבת בבחינת יראה ושבת בבחינת אהבה. לכן אומר לו לבן – הלובן העליון, אתה צריך לעבוד עוד שבע שנים בשביל רחל.

 

מה זה אומר שהפרנסה מגיעה מלמעלה?

יעקב כמובן מסכים מיד לעבוד בשביל רחל, למרות שזה נראה לו כרמאות. אבל זו לא רמאות. פשוט, כאשר האדם נמצא במקום נמוך, עדיין בדרך עבודה, העבודה נראית לו כרמאות, הלובן העליון נראה לאדם כהתלבשות של רמאות.

אנחנו רואים שלבן הארמי דיבר בארמית, ארמית הרי היא שפת השקר.

 

 

אנחנו רואים שכל הדברים שבקדושה באים בשפה השקר: הזוהר הקדוש, קדושה שאנחנו אומרים, קדיש וגם הגמרא – הרבה ממנה בארמית. הרי זו שפת השקר, אז למה משתמשים בה לדברים שבקדושה? אלא, זו תחבולה כנגד המלאכים, כדי שלא ישבשו את הקדושה.

אותו דבר כאן, הקדושה התלבשה דרך לבן, ודרך זה קיבל יעקב את רחל.

 

 

אנו רואים שגם רבקה הגיעה מארם, גם רחל הגיעה משם, לכן לא צריך לפחד כאשר פוגשים רצון שמלובש בכל מיני תופעות של העולם הזה, רק צריך ללמוד להוציא אותו מהקליפה, ולהביא אותו לקדושה.

יעקב אבינו יודע שאת המשכורת האמיתית הוא לא מקבל מהקליפה, שהיא לבן הארמי, אלא מקבל מהלובן העליון, וגם אם יחליף את משכורתו עשרת מונים, זה לא יעזור לו.

 

 

את מה שהאדם צריך לקבל – הוא מקבל, כי מה שאדם פועל, הוא מקבל בפנימיותו, ואת זה – אי אפשר לקחת לו.

 

 

כאשר אדם אומר שהפרנסה מלמעלה, אין הכוונה היא שהשלמונים הזוזים או הכסף, יהיו לו בכל מקרה. כשאומרים שהפרנסה מלמעלה, הכוונה היא שלמעלה זו הפנימיות של האדם, שהפרנסה היא בפנימיות האדם.

 

 

אם אתה עובד, אתה מקבל תמורה פנימית. אם אתה מקבל תמורה פנימית, די לך בזה, ואתה לא צריך לעשות חשבונות של תמורה חיצונית, אלא של תמורה פנימית.

 

תמורה חיצונית היא רק לקיום העולם הזה. אבל המשכורת האמיתית, היא תמורה פנימית, ואת זה – אף אחד לא יכול לקחת לך. לכן, ראוי שכל אחד יתאמץ לעבוד, כפי יעקב אבינו, כדי להשיג את שכרו הפנימי ולא החיצוני.

 

אנחנו צריכים להתחזק בפרשה הזו בעיקר ללכת בדרכו של יעקב אבינו. דרך יעקב אבינו היא לא בהתלהמות, היא בדרך של עבודה קשה – של עבדות, לפעמים היא אפילו במקום שנראה כמו יצר רע, אבל עם התמסרות גדולה לעבודה, בלי תרוצים.

 

 

על האדם לקחת על עצמו כזאת עבודה, של מסגרת מאוד ברורה, של עבודה קשה, פיזית, יומיומית, במשך 7 שנים, ואם צריך – עוד 7 שנים בלי להניד עפעף, העיקר לזכות בשכינה הקדושה הנקראת רחל, שהיא אהבת ה'. אם נעשה כך, אשרינו וטוב לנו, אשרנו בעולם הזה, וטוב לנו בעולם הבא. לכן מהשבת הזו צריכים לקחת את הכח של התמסרות בדרך עבודה.

 

מי יתן ונזכה להשיג את יראת הרוממות, את לאה, כאמצעי להגיע לרחל- לאהבה העלאית, לשכינה הקדושה.

 

שבת שלום!

 

הניוזלטר מוקדש לעילוי נשמת איטה בת מרתה. ת.נ.צ.ב.ה

 

המומלצים:

 

 

פניני החכמה: מהו שכתוב בגמרא שאם האדם לא נשא אישה עד גיל כ' הקב"ה מצפה לו ואומר תפח עצמותיו? (פינה דו שבועית- נכתב ע"י תלמיד הרב)

להמשך צפייה לחץ כאן

 

דף היומי בזוהר- לכל תוצאה יש סִיבה, ולסיבה אין סיבה!

הבורא יתברך הוא הסיבה הראשונית, הוא המסובב לכל תוצאה, ואין קודם לבורא, דהיינו התוצאה היא בריאה. לאדם יש חסרונות, שאלות. בתודעה של סיפוק עצמי, האדם רוצה את כל המילוי לרצונו, אך זו לא תשובה שלמה הבונה קשר. לכן שאלה אמיתית באה כשאלה כיצד אוכל לבנות תשובה אמונית ליצירת קשר?

להמשך צפייה לחץ כאן

בקרו אותנו בפייסבוק:

הקלק לכניסה

בניית האמונה

דבר תורה בבואי כלה, שבת עקב תשע"ב

בבואי כלה מתכוננים לקראת השבת, גם בבחינת האמור "טעמו וראו כי טוב ה'", וגם מבחינת מטעמי התורה שמכינה לנו פרשת השבוע.

המטעמים ערבים לחיך של כל אדם שמבקש ללכת בדרך ה'. נותנים לו את האמצעי לבנות את המאכל הנכון.

כתוב בפרשה "והיה עקב תשמעון", מפרש רש"י שעקב – זה מצוות שאדם דש בעקביו, שהיא מצוות האמונה. מדוע היא מצוות האמונה? מפרש הרב"ש כי מצוות האמונה היא הדבר שאדם דש בעקביו, דהיינו שהיא לא חשובה לו. למה היא לא חשובה? כי הוא לא מרגיש בה ידיעה, הוא לא מרגיש בה איזשהו כוח שדרכו הוא יכול לפעול.

אם האמונה הייתה חיה בו, והאמונה הייתה כבר דבר שלם אצלו, יכול היה לפעול רק דרך האמונה. בעצם אומרת לך התורה, אם תפעל את המצוות האלה של האמונה, והכול יעבור דרכך – דרך האמונה, אז ה' ייתן לך את כל הטוב הצפון לצדיקים.

הדבר הרי ברור לכל בעל שכל, שאם הוא יעבוד את  ה' יתברך, ואם הוא יפעל בצורה אמונית, דהיינו עם אמון גדול בגדולת ה' יתברך, וילך אחרי גדולת  ה' יתברך, אז יהיה לו כל טוב.

מדוע, אם כן, אדם לא הולך בדרך הזו, אחרי שהתורה מבארת לו שהדבר אפשרי?

עוד אומרת הפרשה בהמשך שגם אם אדם יחשוב: "הגויים הם רבים, הם גדולים, הם עצומים. אני לא יכול להם. אני לא יכול לייצר הרע שהוא כל כך גדול. אני אדם קטן. מה אני צריך ללמוד פנימיות התורה? מה אני צריך ללמוד דברים כאלה גדולים? אני אדם קטן. מי אני בכלל? כְּבַד פֶּה וּכְבַד לשון אנוכי". אומר לו הקדוש ברוך הוא: "אני בא איתך. אני אעשה את המלחמה בשבילך. אתה רק צריך להסכים ללכת בדרך של אמונה – להאמין שהדבר אפשרי". יש אנשים שמתייאשים מעצמם, ואז הם תולים את זה בחוסר יכולת. אומר הקדוש ברוך הוא בפרשת השבוע: "אל תתלה את זה בחוסר יכולת. גם אם נראים לך רבים גדולים רבים ועצומים, אני ה' נלחם לך!!!".

אז ממה אתה פוחד?

כל הפחד שלך נובע מחוסר אמונה בה', כך שאתה לא מקיים את מצוות ה'. ולכן אם האדם ילך בדרך אמתית, ידע שיכול להתגבר, ואז יקבל את כל הטוב.

הדרך הזו שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, היא קשה מאוד. יחד עם זה, נותן לנו יצר רע גדול מאוד, שלכאורה, לא נותן לנו אפשרות ללכת בדרך, ותמיד מפר לנו את הדרך. תמיד בתחבולות כאלו ואחרות מראה לנו שהדבר לא אפשרי, שלא כדאי לנו, שאולי זו אפילו לא דרך ה' וכן הלאה. אבל האדם צריך להתגבר במאוד מאוד וללכת בדרך  ה' ולא לוותר.

אם אדם לא עקשן בעבודת  ה' – הוא לא יכול להצליח. אדם חייב להיות עקשן מאוד בעבודת  ה'.

יש אנשים עקשנים מאוד בדרכם שלהם, בדברים שרצויים להם. זאת אומרת שיש בהם עקשנות, זו לא בעיה שאין עקשנות, הם עקשנים, אבל על הדברים הפרטיים שלהם. הם לא יודעים להיות עקשנים על האמת. לא שהם לא תאוותנים, הם תאוותנים גדולים, אבל לא לאמת. יש בהם תאוה, יש בהם כיסוף, יש להם רצונות חזקים, אבל לא לאמת.

זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולומר על האדם: "אין לו את המידה הזו, אז הוא לא יכול". יש להם את המידות, רק שהם מַפְנִים אותם למקום לא נכון. עצם ההפניה זה דבר קשה, זה לא דבר קל. זה לא דבר קל לעבוד על המידות. אבל גם הקדוש ברוך הוא אומר שבבת אחת אי אפשר לעשות את העבודה, אלא "לאט לאט אורישנו מפניך". לאט לאט צריך לעשות את העבודה, אבל תמיד לעשות אותה.

אך לא כל פעם לבדוק, האם כבר קיבלתי את האור או לא קיבלתי את האור? אלא צריך תמיד לעשות את העבודה, ולתת לקדוש ברוך הוא לגמור את המלאכה. לא עליך המלאכה לגמור, אבל אין אתה רשאי להיבטל ממנה.

בעיקר צריך לזכור שכל המצוות באות מצד האמונה. אם זה בא מצד הידיעה, מצד "מה יצא לי מזה?", אז זו מחשבה לא נכונה, זו מחשבה פגומה. המחשבה צריכה להיות מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני, לא מה אני רוצה מהקדוש ברוך הוא. יש אנשים שחושבים: "אני עשיתי מצווה, עכשיו אני מבקש ממך לתת לי את הדברים האלו", ובאים עם רשימה, מה הם רוצים מהקדוש ברוך הוא. זה קשה לחשוב מחשבה כזו, וגם להיכלל בה' יתברך.

הפרשה הזו מכינה אותנו מאוד יפה לסליחות שעומדות בפתחנו עוד מעט. עוד מעט חודש אלול, ומתחילות הסליחות לבני עדות המזרח, ובהמשך, לפני ראש השנה, גם לבני עדות אשכנז.

שפלות נכונה בדרך ה'

הסליחות צריכות להביא אותנו לראות את שפלות עצמנו, לראות את המקום של האדם, שהוא פרט ביחס לאותו כלל שנקרא הבורא יתברך, והכול שייך לבורא.

על האדם לדעת לברך נכון את הבורא, לדעת לראות את המקום הפרטי שלו, שהוא שפל מאוד, כמו דוד המלך. לראות אותו מתוך כך שהוא שפל, אבל לא שפל כדי לא לעשות כלום. הוא שפל בכדי כן לעשות. אבל במה אנשים משתמשים בשפלות? אדם אומר: "טוב, אני קטן. ממילא אני לא יכול לקבל כלום". אבל כשהם שפלים, הם שפלים בעשייה. אבל הם ממש מלכים גדולים במה שהם צריכים לקבל. אבל אם חס ושלום אומרים להם לשבת במערב ולא במזרח, אז הם שואלים: "מה? מה קרה?

למה לי לא נותנים לשבת במזרח? הרי אני אדם גדול, ואם אני כזה אדם גדול, איך זה שלא נותנים לי?". לכן אדם צריך לדעת ולהכיר את מקומו. אומר הרב"ש שאם בכלל נותנים לך להיכנס לבית המדרש, לבית הכנסת, אתה צריך להיות בשמחה גדולה, בפליאה גדולה. איך, גם הפעם, הקדוש ברוך נתן לי להיכנס לבית המדרש? איך זה יכול להיות? הרי הוא יודע מה אני חושב באמת, מה הולך בתוך הלב שלי. אומר בספר חסידים, שהאדם, בכל פעם מחדש, גם אם התגבר, אל יסגל את זה לעצמו. גם אם התגברת, אל תיקח את זה לגאווה, כי גם זו עצת הייצר כדי להפיל אותך במקרה הבא. אומר לך הייצר, הרי אתה התגברת – בגאווה גדולה, אז כבר "לי יאורי ואני עשיתיני" כמו שאומר פרעה, ואז גם בזה אתה נופל.

אז מה מצפים מאיתנו? מצפים מאיתנו לעבוד, ואם נצליח, זה לא שלנו. זו עבודה מאוד קשה, אבל היא הופכת לא להיות קשה, אם המטרה שלך, הציפיה שלך, היא לאהבת  ה', וכשאתה נמצא באהבה, אתה לא מחפש שאתה צדקת או לא צדקת.

כשמגיעים לאהבה, אסור לשאול: "האם אני מקבל את השכר? האם יש לי תענוג? האם יש לי סיפוק פרטי?". ברגע שהציפייה שלך היא לדבר אחר לגמרי, לקשר בינך לבין הבורא, אז אם הבורא מרוצה, אתה מרוצה עד השמים. זה לא מעניין אותך אם קיבלת או לא קיבלת את הביסלי שלך, או את הקולה שלך, או את המזגן שלך. זה לא מה שמעניין אותך. מה שמעניין אותך זה הקשר. משמע, שאם מה שמעניין אותך זה הסיפוק האישי שלך, לא עשית את העבודה, לא הלכת באמונה, לא הלכת באמון, בקשר אמתי עם הבורא יתברך. כל אחד צריך לראות שבפרשה הזאת הוא מגביר את בחינת אמונתו, ומגביר את בחינת הקשר בינו לבין הבורא יתברך, ואז, בעזרת  ה', אפשר להצליח בדרך  ה'.