ניוזלטר 252 ויצא – שבת של יראה ואהבה

 

 

שלום ידידים יקרים,

 

אנו מקווים ששלומכם טוב ואתם עוברים ימים אלה בשלום.

אנו בבית המדרש מתפללים לשלומו של כל עם ישראל .

 

ביום שלישי מידי שבוע מתקיימים בבית מדרשנו שיעורים על פרשת השבוע בפנימיות.

מומלץ למתחיל ולמתקדם כאחד, לכל הרוצים לטעום את פנימיות הפרשה, לקחת את נפשם למסע קוסמי מעבר לסיפורי התורה, מעבר לזמן ומקום. אל המקום הנארג בו הנפש חפצה.

 

 

הידעתם? אנו לומדים חלק ב' בעיון בתלמוד עשר הספירות, השיעורים נמצאים באתר כמו כן וניתן להגיע בבקרים ולהצטרף ללימוד.

 

לפרטים והרשמה, קרן – 0503141111

 

 

מהו שכתוב אם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים?

מה זה אומר שהפרנסה מגיעה מלמעלה?

מהו חורף בפנימיות?

 

על כך נדבר בהמשך המאמר.

 

אנו מאחלים לכולכם המשך חודש של ניסים אמיתיים.

שבת שלום לכם ולכל עם ישראל!

 

משפט השבוע:

 

"כל אחד פועל לפי יכולתו ומקבל לפי צרכי תפקידו הזמני או השלם."

 

התורה האדם ומה שביניהם, פרשת ויצא עמ' 62

ציטוט השבוע:

"הכלל הוא הכלי המשלב בין שאר הכלים. כמו בכלים שלובים, כולנו צריכים לפעול לבניית הכלי המחבר את כולנו. כאשר קיים כלי זה, אין זה משנה היכן מתקבל האור, בכל מקום שיתקבל כל אחד יקבל לפי צורתו ולפי מידתו, כך יפעל חוק השוויון האולטימטיבי"

 

התורה האדם ומה שביניהם, פרשת ויצא, עמ' 62

 

פייסבוק רשמי של הרב

פוסט מאת כבוד הרב – חורף בא

פוסט מאת הרב אדם סיני שליט"א

חורף בא

תפקיד התנועה החיצונית הנה לגרות את תנועת הנפש.

ישנן תנועות נפשיות שנפעלות מאליהן כתוצאה מטבעו הנשגב של האדם, שטמן בו הבורא יתברך.

תנועות אלו מספיקות רק לקיומו, במקום בו הוא נמצא.

 

כל אדם נועד לנשגב ביותר, ראויים כל אחד ואחת למצוא את האושר המלא, כפי מתנת ידו הרחבה ישתבח ויתעלה.

 

כאשר מייצר האדם את התנועות הראויות, הצדדים הרעננים מלאי חיות רוחנית תופסים את מקומם של הצדדים השוממים בנפשו.

 

כאשר יעלה ריחה של האדמה לאחר שמיי השמים יזדווגו עימה , יאזין האדם לרחשי לבו, אל ההתכנסות לתוך מאוויו העמוקים והנסתרים שלו עצמו.

אל יחשוש האדם מהקדרות החורפית, שאולי חווה נפשו עת השמים הוסתרו ע"י העבים, מבקשים הללו, יהודי יקר, שתעמיק בנפשך אל אותם מחוזות, שמהם דולים את פניני הנשמה.

 

הקדושה והטהרה הפנימית, אומץ הרצון ועוז המחשבה יכולים חיש לרומם את הנפש לערגה אלוקית, לתחושה נשגבה של הזיו האלוקי המתפשט בכל נימי הנפש.

 

או אז בא זמן ההקשבה הנדיבה, זו שבין המילים, זו שמעבר לדברים, זו היודעת להתבולל בעדן עולמים, וכל נחלי הצער ודאבות הלב מתחלפים חיש בשמחה עליונה ההולכת הלוך ואור.

 

חורף בריא עמוק ואוהב לכל עם ישראל.

 

מבוסס על דברי הרב ״בואי כלה״, ערב שבת פרשת ויצא

פרשת ויצא – שבת של יראה ואהבה

 

"ויצא יעקב מבאר שבע" – יעקב, בחינת ישראל שבאדם, קו אמצעי, יוצא מהעיר. היציאה מהעיר זאת אומרת שהאדם יוצא מהפנימיות לחיצוניות.

מדוע האדם צריך לצאת החוצה? למה שלא ישאר בפנים? למה לא רק פנימיות?

אלא מלמעלה רוצים לקדם אותנו, לתת לנו מדרגה יותר גבוהה, כדי שנדע להעריך את מה שיש לנו, יש כלל גדול בענין הכלים "שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי רצוי לתפקידו"

 

אומר הרב"ש "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם". כי בזמן העליה, נקרא שהקב"ה נמצא בהמקום, דהיינו בהגוף, ואז הוא גורם לו את ההתרגשות וההתפעלות מתורה ומצות.

לכן הורידו אותו משמים, בכדי שידע עוד הפעם, איך להעריך את זה, שמהשמים יעלו ויקרבו אותו שוב.

 

למה צריכים, שהאדם יחשיב את מצב העליה שלו? אלא שבאור אין הבחן מדרגות, כל ענין גדלות וקטנות תלוי בהשגת הכלים, כפי מה שהכלים משיגים את האור, כך הוא גדלותו של האור.

 

מסופר בתורה שיעקב בא ומקבל ברכות מה' יתברך דרך יצחק, וכעת הוא צריך להגיע לקדושה, ודווקא עכשיו אנו רואים שייצר הרע קם ומתגבר עליו.

כך גם ראינו במגילת אסתר. מרדכי היהודי מציל את המלך מפני בגתן ותרש, ולכאורה היינו מצפים שאחר כך יגדל המלך את מרדכי? אבל מייד לאחר דברים אלו, כתוב, "אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי".

 

 

למה הוא מגדיל את יצר הרע כאשר הצדיק עשה כזאת מצווה גדולה? למה מגדיל פתאום את עשיו וגורם ליעקב אבינו לצאת מהעיר?

התשובה היות שכך עובדת נפש האדם. כשאדם מתחיל להתקרב לקדושה, יצר הרע מתגבר עליו, כי יצר הרע מבין שהוא הולך לקחת לו את כל הברכות, כי באמת – יעקב גדול מעשיו. לכן, בלית ברירה, האדם צריך קצת להנמיך את קומתו, כפי שירדו למצרים, הנמיכו קומתם.

 

 

כל אדם שנמצא במאבק אימתני כזה עם יצר הרע, צריך להנמיך קצת את קומתו. כל אותם אנשים שנדמה להם שהם מתחילים ללכת בדרך קדושה והכול נהיה יפה טוב ושמח, הם כנראה לא הולכים בדרך אמת, כי אין כזה דבר שייצר הרע לא בא כנגד האדם. אמנם האדם צריך להתגבר ולחפש תחבולות כיצד יוכל בכל זאת ללכת בדרך האמת.

 

שבת של יראה ושבת של אהבה

כאשר אדם הולך בדרך של "לא לשמה", הוא פוגש בהכרח דרך של עבודה זרה. כאשר מגיע לבאר, הוא מוצא את רחל – בחינת מלכות דקדושה. כמובן שכאשר יעקב אבינו רואה את רחל, דהיינו כאשר אדם פוגש את המלכות דקדושה, הוא אוהב אותה, הוא מוכן לעבוד בשבילה ששת אלפים שנה, ולקבל אותה באלף השביעי.

 

 

יש אדם שלא מוכן לעבוד ששת ימים, כדי לאכול בשביעי?  

כאשר אדם עשה עבודה גדולה, ובסוף הוא רואה שלא קיבל את האהבה, שהוא קיבל רק את לאה, שהיא בחינת יראה, האם הוא מוכן לאחר מכן לעבוד עוד?

 

 

צריכים לדעת שיש ב' עבודות עיקריות לאדם:

א.