המציאה

*המציאה*

ככה אמר החכם, הסתכל לאחר מכן בתוך עצמו ומעבר לאופק מלא אהבה וערגה לטוב השלם.
*השיח בין החכם לתלמידו*

"מדוע?" שאל אותי תלמידי.
"ככה" עניתי במלוא כובד משקלי.
"אני לא מבין." שאל וחזר ושאל וחזר….

סתמתי את שאלותיו חצי בבוז חצי בהתרסה אולם בהמון אהבה וחמלת מנצחים.
*הקשבת הרזים*

*כך דבר החכם בינו לבינו*:

"כבו האוזניים משמוע את האמת הנאמרת רק לאותם שחוו אמת מהי. כל השאלות וכל החקירות כולם אוושת לב היא וכמיהה אל הוודאי הלא נודע. אולם מפספסות את המתוק מכל❣

וכי עלוות העץ היא פריו? ריבוי העלים לא פעם מפריע ליציאת פירות האילן."

פנה אליי והמשיך : "עץ אני, תלמידי היקר ואתה מבקש את עליי. פירותיי מבקשים את חיכם של אניני הטעם.
וכי חבית זיכרון הנני, שמצריך זכירת כל הפרטים כולם שהביאוני לחדוות אמונותיי⁉

הלוא אהבותיי סגולת מנצחים המה. מי שאינו יודע לצרוף בזהב המילים, סיגים הם מנת חלקו.
החקירה לא באה אלא כמשעול לפירות הנשמה. כאשר הנני אוהב אותך תלמידי היקר, איני נצרך לכל הסיבות שהביאוני לכך. אני אהבה ולא סיבותיה."

הסתכלתי ברבי ומורי כלא מבין, הוא חש הרהורי ליבי והמשיך…
*ירידה לעם – דיון בשכל*

"מה מציק לנפשך?" שואל החכם.

עניתי : "איני מבין מדוע צריך להאמין בבורא❓ האם בגלל שיש לי הגיון צרוף המוביל אותי לאמונה זו או ככה וזהו❓ ואם כן למה לא להאמין בבודהה או באליל אחר❓"

עונה לי החכם: "תלמידי היקר, הוא שעניתי, כאשר אתה מבקש את ההיגיון שמוביל לאמונה בה', אתה מאמין בהיגיון ולא בה'. שבהעדר ההיגיון נעדרה האמונה. והרי כל אמונה שההיגיון הוא בסיסה נפסדת היא.

"אבל זה הגיוני שצריך להאמין בבורא❓ "אני כמעט זועק
והוא בשלו בשקט והתמדה שואל "אתה מאמין בהגיון או בבורא❓"

הבנתי❗ *אם ההיגיון עומד לפני הבורא אז הבורא הוא תוצאה ולא וודאי ראשוני, אלא ההיגיון הוא הוודאי הראשוני עליו אני נסמך*.

החכם לא נתן לי שלא להמשיך להתעקש❗

אתה שואל בצדק, מדוע לא להאמין בבודהה❓❓

ואני אומר לך, "ככה".

תשובתי היא *שהאהבה❤ היא אחת ומי שמגיע אליה יודע אותה*,
*ומי שאינו מגיע אליה צריך להתעסק בפרטים עד שיגיע אליה, ולאחר שמגיע אליה זורק את הפרטים, כי הכלל הוא הקובע*"❗
*הכלל אינו אוסף של פרטים*❄

הפרטים לא יוצרים את הכלל אלא רק מגלים אותו. לאחד הם נגלים ולאחר אינם. ההיגיון הוא אמצעי שדרכו אנחנו מפלסים דרך להכשיר את הנפש לתפוס את הכלל.❄ לאחר שתפסה כלל זה, אינה זקוקה יותר להיגיון. לא בגלל שזה הגיוני להאמין בה' אני מאמין בו, אלא ההתעסקות בהיגיון אלוקי הכשירה את נפשי לחוות את האמונה בה'."

"לך לך אל עצמך פנימה, התבונן בדבר, ובכל חקרנותך, חפש את מה שמעבר לחקירות כולן, כי הן רק עליי העץ ולא פריו."

כך הקריא התלמיד את רשימותיו מרבו
זלגו עיניו דמעות ושפתיו דובבו. כיצד נשארנו יתומים מחכמי האמת❓ מה נעשה עתה❓

הרים את עיניו ומבטו נתקל *ב"זהר הקדוש"*. ולידו *"תלמוד עשר הספירות"*.

לבו התמלא בשמחת מנצחים. הם לא מתו. הם רק מדברים אתנו בשפה שונה, ונחישות הציפה את נפשו.

אני לא הולך לחפש❗ אני הולך למצוא בע"ה❗

בברכת האמת
הרב אדם סיני

Http://Adamsinay.Net

אין עוד מלבדו – האמנם?

 אין עוד מלבדו – האמנם? 

אם אין עוד מלבדו, אזי כל מה שאני רואה לכאורה זה הבורא. יוצא שהסוס, החמור, בני האדם, העץ, האבן ואפילו אני זה הבורא, שהרי אין עוד מלבדו והכל זה הוא?

והרי ברור לנו במושכל ראשון שאין הדבר כך. מאידך אי אפשר להתעלם מ"אין עוד מלבדו"

 

 
• הטריגר
באתי מעט לברר נושא זה בעקבות טעויות ששמעתי לא מכבר בתפיסות של יהודים, כאילו התיקון הוא לחזור להיות הבורא עצמו. הכול חזור להיות האור. ועוד כהנה שאין הקולמוס סובל לפרטן, אך גם אינו יכול להתעלם מהם.

עוד עוררה את נפשי פרשת השבוע – "כי תבוא", שבה אנו רואים, שהבורא יתברך מבטיח לנו בתורה הקדושה כמעין איום, שתבואנה קללות ועונשים רבים, אם לא נשמור את הברית. דברים אלו מאתגרים בשניים, האם כל הקללות האלו יכולות לבוא מהטוב המוחלט, שאין עוד מלבדו? והאם זו דרך נכונה לחנך אותנו כעם?

עוד עורר אותי מקרה מאמש. בני יקירי בכה שהוא מתגעגע לאימי – סבתו, שאתמול היה יום ה-30 לפטירתה. זיכרון סבתו דרך הרוגעלך שהייתה עושה תמיד באופן מיוחד עבורו הדאיבו את נפשו.

מה עניתי לבני שעורר בי את השאלה? למה סבתא מתה? אני מתגעגע וכואב לי, אני עצוב?

עניתי לו "אין עוד מלבדו", ופרשתי לו בדרכי הילדים. אבל אותי זה פגש גם מב' ההתעוררויות לעיל.

 

 
• יש עוד מלבדו

המחשבה החומרית מובילה את האדם לחשוב, שאין עוד מלבדו מצד החומר. אך דברים אלו מכוונים לכוח הבורא ולא לחומר.

מצד החומר – יש עוד מלבדו. יש את חומר הבריאה שהוא "רצון לקבל", שיצא מהבורא בבחינת יש מאין. בבורא אין רצון לקבל (שלילת השלילה). על חומר הבריאה יש לומר "יש עוד מלבדו".

 

 
• אין עוד מלבד כוח הבורא
כוח הבורא שהוא הכוח האמוני, הוא הכוח היחידי שיש בעולם וכל הכוחות כולם הם פרטים בתוך כוח זה. כוחות אלו נמשכים יש מיש מעצמותו. אנו רואים כוחות שונים היות והם נבדלים ע"י חומר הבריאה שדרכו הם מוצגים.

לשמש יש כוח, אבל כשליח של כוח הבורא. ליד שלי המרימה את הכוס יש כוח, שהוא שליח ופרט מכוח הבורא. לכל מה שנפסל (נעשה פסל) מבחינה התפיסה הפרטית, הן פסל לכוח רוחני והן לכוח גשמי, נדע שהוא חלק מכוח הבורא. בגאוותו של האדם מבקש הוא לייחס כוח זה לעצמו. ובשל ההיגיון המדעי – הגשמי הוא מייחס את הכוחות לטבע.

 

 
• ללמוד בגוף אחד
באדם, כוח הבורא שהוא הכוח האחד, מתבטא ככוח האמונה. הבורא נקרא כך משום שברא את הבריאה יש מאין. כוח אמוני זה הוא הכוח הראשוני שהוא כלל כל כוחות האדם. זאת הסיבה שהאמונה היא מעל הכול.

המלחמה האמיתית בין אברהם לנמרוד היא, האם יש לאדם או לאחד מגרמי השמיים או לנברא כל שהוא כוח מצד עצמו. אם אין, אז חייבים להיות כפופים לבורא עצמו. לכוח האמונה. והוא שנאמר על אברהם "אב המון גויים נתתיך". אב האמונה.

 

 
• האתגר
חוק – "כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא".
אדם מאמין יכול להתגבר על הכול. שהרי יש רק כוח כללי אחד. כל הכוחות האחרים חייבים להיות כפופים לכוח הטבת הבורא השלמה.

האם בתוך נפשנו אנו יכולים להסכים לכך, שלא הענן מוריד את הגשם, אלא כוח הטבת הבורא דרך הענן?

האם אנו יכולים להסכים לכך שכל הקללות ומה שנראה לנו כצרות, לא באו מהמציאות הגשמית או מהאנשים שסביבנו, אלא מהבורא יתברך שהוא הטוב והמטיב?

האם אנו יכולים להאמין, שהאתגרים בחינוך שיש לנו מילדנו, הם כוח הטבת הבורא עבורנו?

 

 
• סיכום
אז יותר לא נתבלבל.
"יש עוד מלבדו" – מצד החומר.
"אין עוד מלבדו" מצד הכוח (הצורה).
האתגר הוא להאמין בכך שהכול בא מהכוח האחד, מהטבת הבורא.
והכל יחזור לכוח האחד.

שבת שלום מלאה אמונה בע"ה.
הרב אדם סיני

אביב האמונה

אביב האמונה❤

 

אביב הגיע ואתו בשורת פריחת האדם מתוך קרקע ליבו.

 

ההתרעננות מהכינוס החורפי בתוך הנפש מפנה את מקומה ללבלובה של האמונה, הנובעת מראשון לחודשי השנה.

 

♦מבקשת הנפש לארוג את מרחביה בנס הגלוי של היציאה מהעבדות לחומריות, מהנפשיות הארצית, מהסופיות הבלתי נסבלת של הקיום הזמני והמקומי. מבקשת היא להראות את יופי האמונה הססגונית בשלל צבעיה, שכולם נובעים ממקור אחד – מהאמונה בבורא עולם.❤

 

✨השחרור מהספקות המתמידות בתפיסת הטבע הכובל מאפשרות להיתמך באמונה אמתית, להיתמך בבורא עולם ולעזוב את האמונות התפלות ואת הספקות המייבשות כל קרקע נפשית פורייה.

 
מהי אמונה❓

 

אמונה היא ודאי ראשוני שאי אפשר בלעדיו, שמתחיל את הכול, כולל את הכול ונמצא בכול. רבים בזבזו דפים רבים בניסיון לבאר מהי אמונה, ודברים חשובים ודאי נכתבו אודותיה. אך אם נרצה לצמצמה להגדרה קולעת, זוהי ההגדרה. ✨

 

מה טומנת הגדרה זו בחובה❓ מציאות הבורא כוודאי היא האמונה שמייצג אברהם אבינו, היא שמתחילה את היהדות, היא היציאה מהעבודה הזרה. אמונה יכולה להיות לכאורה בכל דבר. כפי הידוע, ישנן אמונות תפלות. לא כל אמונה היא אמונה נכונה.

 

-המשך יבוא…

 

להמשך קריאת הפוסט המדהים היכנסו ללינק : http://goo.gl/X0zVOp

שבת שלום ומבורכת לכם ולכל עם ישראל.

נהנתם? השפיעו ושתפו

ברכת האילנות

ברכת האילנות

 

בחודש ניסן מצווה היא לברך על ראיית אילנות מלבלבים – דהיינו פורחים.

כפי הידוע, תורתנו הקדושה מכוונת את האדם ליצירת הרמוניה נפשית כזו, שיוצרת כלי באדם, הראוי לקבלת ההטבה השלמה מאתו יתברך.

 

✨מה באה ברכת האילנות להוסיף בנפש האדם?✨

 

כאשר הפרח מופיע באילן הוא מסמן תקווה שיצא הפרי. יכולת האדם, להודות לה' יתברך על הפרח דווקא בניסן, מסמנת את הכוח של היציאה מהגלות.
חודש ניסן שהוא מלשון נס, מאפשר הוא לאדם לצאת מגלות התפיסה המצרית של האגו הצר. היכולת להסתכל בצורה רוחנית מעבר לזמן מקום העדר ותמורה מאפשרת לאדם לחדור למהות האמתית של נפשו. ראייה זו היא הגאולה מגלות הראיה הגשמית.

 

✨מה מאפשרת את הגאולה?

 

אומר האר"י הקדוש בשער הכוונות שהשם א-ה-י-ה, הוא ששמר על בני ישראל בגלות. השם א-ה-י-ה הוא שם שכתוב בלשון עתיד בשונה משמות הבורא האחרים כמו הויה, יה, אל, אדני, צבאות, אלהים וכו'…

התקווה היא המאפשרת את היציאה מהגלות

השם בלשון עתיד מציין את התקווה, את העתיד אליו האדם שואף. היכולת לראות את הפרי כבר כאשר רואים את הפרח, מאפשרת לאדם להתחבר עם ההנפשה של התקווה המצויה בתוכו. חוויה נפשית זו מחברת את האדם עם היכולת להתמודד עם גלות מצרים המופיעה באדם באופנים שונים.

כאשר האדם פוגש מצב כאותי בחייו, צריך הוא לחפש את הרגש התקווה בתוכו. עליו להתחבר עם הרגשת הפריחה המקדימה את הפרי.

 

אילן = אמן.

 

אדם צריך להאמין כדי לקוות. חודש ניסן,בו אנו מברכים ברכה זו, הוא זמן קוסמי מסוגל המאפשר לנו לבסס חוויה זו בנפשנו, אותה עלינו לשמר ולהשתמש בה בכל השנה.

ועוד, שפרח הוא בחינת רוחניות, שבטבעו הוא בחינת ריח, שהוא המחבר את החומר עם מה שמעליו.

ועוד ליודעי ח"ן- שפרח הוא רפ"ח ניצוצין. ט"ר פעמים ל"ב שהם ח' מלכים כפול ד' בחינות. בהיותם חסרי לב האבן שהוא בחינת ל"ב דמלכות. רפ"ח הם בחינת השפעה המציינים את הרוחניות לעומת ההשתוקקות.

 

לסיכום :

 

ברכת האילנות מאפשרת לאדם להתחבר עם חווית התקווה. אותה חוויה איתה יוצא האדם מגלות לגאולה, מתפיסה חומרית וגשמית לתפיסה רוחנית. מאגו צר לפתיחות נפשית לשמחה ואהבה.

 

פרחים לאשתך

 

כאשר בפעם הבאה מבקשת אשתך פרחים, אל תהרהר בנפשך, מה כבר יש לעשות עם פרחים, הרי הם חסרי תועלת. תפנים בנפשך, שהיא מבקשת תקווה למשהו מעבר לחומר, היא מבקשת יחד נפשי – רוחני, אהבה הנישאת על אידאה של השפעה, תקווה רומנטית של נפש החפצה באחדות.
זאת מבקשת היא ממך. ואתה כשמגיש תשורה זו, בקש בנפשך לפגוש בערגה אמתית חווית פריחה זו בנפשך. פגוש את ערגת אשתך ויחד תנועו בכוח הנס שבניסן אל מעבר לחומר, אל הנשמה המתמזגת לאחד.

 

הקדם לברך יחד עם אשתך את ברכת האילנות ותתחילו לפרוח לאהבת אמת. אל תוותרו עד שיופיע פרי האהבה בלבכם.

 

בתקוות הגאולה
הרב אדם סיני

 

לעוד בנושא היכנסו: http://www.hasulam.co.il/kabbalah/24461