הכנה לחגי ישראל תשע"ח

הכנה לחגי ישראל תשע"ח✡

בחודש אלול מתחילה ההכנה הנפשית לשנה החדשה.

בכל שנה בונה האדם מחדש את ה"אני" שלו עליו להכין את עצמו כראוי.

*מהי סליחה*❓

תהליך הסליחה פועל בשלושה מישורים:
על הנפגע, על הפוגע ועל הקשר בניהם.

והנה בבורא אי אפשר לפגוע, הרי "אני הויה לא שניתי" ומפאת שלמותו⭕ לא תתכן הפגיעה בו.

*אם אין פגיעה במי האדם פוגע*❓

יוצא שרק דבר אחד נפגע, הקשר בין הבורא לנברא ואותו יש לטפח ובו יש לעסוק…

מתוך ספר הרב: "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"/הרב אדם סיני.
להזמנות 050-3143417

https://m.youtube.com/watch?v=ttzo4xJVYDY&feature=youtu.be

לפרטים נוספים על שיעורי החגים "מסליחות ועד לסוכות" היכנסו ללינק⏬
מתנה מיוחדת לראש השנה לנרשמים לשיעורים בלינק:

https://goo.gl/GQMB4J

מהו עניין לידת משה רבנו לעניין המן?

*✨מהו עניין לידת משה רבנו לעניין המן?✨*

*חשיבות זמן לידת משה רבנו*

ז' באדר הוא יום פטירת משה רבנו.
מה מיוחד ביום זה שעליו נאמר שהמן הרשע לא ידע כי ביום אף נולד משה❓
מהו עניין לידת משה רבנו לעניין המן❓
המן הפיל פור בין שני גורלות: אחד על החודש ואחד על היום בשנה.
היות והפור נפל על החודש השניים-עשר הוא חודש אדר, וגם מצד היום נפל על חודש זה, התמלא המן שמחה גדולה, שכן אדר מבטא כאמור את זמן ההשתוקקות הגדולה וסערות הנפש ואילו המספר שניים-עשר הוא בחינת חלוקה, שהיא כוח הבריאה בבחינת הרצון לקבל.

ידע המן שכאשר יש השתוקקות גדולה – אפשר לגרום לאדם לחטוא. כאשר אדם בא להשתוקקות גדולה הוא יכול לעשות אחת משתיים: להקדיש השתוקקות זו לבניית בית מקדש לה' או להשתמש בה לעצמו, שזוהי בחינת טומאה.

לדעת המן, ניתן היה בזמן זה לבטל את בניין בית המקדש, היות ושנות הגלות ארכו כבר סמוך לגמר שבעים שנה.
שבעים שנות גלות מציינות את הזמן של ז' התחתונות, שאז מגיע זמנה של גדלות המלכות, שהיא בחינת ההשתוקקות הגדולה, כדי שלא תינתן להמן שהוא בחינת ההשתוקקות לתענוג פרטי.
זאת על-מנת להביא לכך שלא צורת מחשבת המן היא שתשלוט אלא צורת המחשבה האמונית, מחשבת משה רבנו. בזמן הגלות מייצגהּ של מחשבת האמונה הוא מרדכי הצדיק.
בזמן הגלות רואים אפוא דפוס של מציאות, עבודה ותוצאה:
המציאות – השתוקקות גדולה. העבודה – התגברות אור האמונה על בחינת גודל ההשתוקקות. התוצאה – זכייה בבית המן והבטחה לבניין בית המקדש.

*טעות המן בלידת משה*
עתה נבין היכן טעה המן בהפלת הפור. המן שמח על מותו של משה רבנו, אך לא לקח בחשבון שבמקום בו מתה ⚰האמונה, נולדת גם אמונה חדשה.
בלידת משה רבנו בז' אדר נולד גם הכוח האמוני של עם ישראל. עם כוח זה אפשר לעשות שיקול דעת חדש לגמרי, אמוני במקום מדעי-גופני. כך מתגברים על בחינת המן ובאים לפורים שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים.

כאשר מכוונים להארת מרדכי הנקראת מירא דכיא (אור זך), אור זה נקרא האור של חנוכה, אור האמונה בו זכתה הנשמה. כאשר מתעורר בחינת הגוף הנקרא אסתר, שבא בצורה של המן, יש לנו כוח להתגבר עליו על-ידי המשכת כוח הנשמה להתפשטות בגוף.

אם היא מתפשטת בו – אפשר לקבל את אור החכמה, אך אם לא – אסור לקבלו❌.

על כל יהודי לבנות בסיס השקפתי ראוי, כדי שיוכל לשמור עליו בעת ההשתוקקות והיא הנקראת *"בינה יציבה"*.

הבסיס ההשקפתי חייב להיות אמוני וּלְהִשָּׁעֵן על בסיס כוחו של משה רבנו, מרדכי היהודי, יסוד דאבא.

כאשר יהודי בונה את השקפתו באופן זה, נבנית בתוך נפשו חומה בצורה כנגד המן שבתוכו, כך שגם כאשר יְגַדֵּל המלך את המן – יהיה לאדם כוח של אמונה שישמור עליו.

ישנה שמירה נוספת יסודית יותר שהיא בחינת הברית, אך אין היא מאירה ואינה חזקה כמו התענוג מהאמונה, שהיא בחינת חנוכה. כאשר מבקשים להשיג השקפה אמונית זו עד כדי תענוג נפשי, אין פֵּרוּשׁ הדבר שמוותרים על ברית חזקה, שכן ברית היא הבסיס לבנייתה של הנקודה הנפשית המדוברת.

זו נקודה שראוי להדגיש, כדי שלא תעלה על הדעת מחשבה כאילו ניתן כביכול להפר את הברית כשיש הֶרְגֵּשׁ אמוני חזק.
_שלושת השלבים הכרחיים: ברית, אמונה ואהבה._

העיתוי בו יכול האדם ליפול הוא כאשר מגיעה השתוקקות גדולה. אך אם הוא בונה מבעוד מועד את ה"מרדכי" שבתוכו, יוכל להתגבר אף על המן הרשע.
צריכים לראות שמשה רבנו הוא הכוח לאור הגדול שהיה למרדכי, שנקרא יסוד דאבא, המתקן ונותן אפשרות להגיע למצב שנוכל לשמוח גם באהבה.

מתוך הספר *"מועדי ישראל, האדם ומה שביניהם"*-
הרב אדם סיני.

כִּי הָאָדם עֵץ הַשּדה

 

* ״כִּי הָאָדם עֵץ הַשּדה״ (דברים כ׳, י״ט) *

כאשר מבקש אדם לשפר את חייו, כדי להגיע לנקודה רוחנית אמיתית עליו לדעת מהי העבודה הנצרכת לשם כך.

התורה משווה את האדם לעץ השדהולא בכדי.

עץ הוא בחינת תפארת מתוך חמש הבחינות שהן כתר, חכמה, בינה (המשויכות לראש), תפארת ומלכות (המשויכות לגוף).

ביחס לבחינות דומם, צומח, חי ומדבר, העץ חסר חיוּת עצמית ובא רק לשמש את העליון שלו, שהם חי ומדבר.

כך גם האדם, בחינת מדבר, בא לשמש את הבחינות העליונות, שהגבוהה שבהן נקראת ״אין-סוף״.

השרות של העליון מתבטא באפשרות לבטאו במקום התחתון.

בהקבלת האדם לעץ השדה מלמדת התורה, מהן העבודות הנצרכות לו, על-מנת שיוציא פֵּרות ראויים וערבים לחיך אדם ולא לחיך בהמה.

מוכרח האדם לעשות את כל העבודות הנוהגות באילנות.

*״פרי״ הוא תכלית האדם.*

אנשים הפועלים את תכליתם משויכים לצד הקדושה, ואילו מי שאינם פועלים את תכליתם הם בבחינת ״אל אחר אסתריס ולא עביד פרי״ (אל אחר הוא מסורס ולא עושה פירות, כמובא בהקדמת ספר הזוהר, וב״הסולם״ אות כ״ג).
הללו מתייבש מקורם, והם הולכים ונובלים עד שנסתם לגמרי.

לעומתם ההולכים בדרכי הקדושה זוכים לברכה במעשי ידיהם ועליהם נאמר ״אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא ייבול״ (תהלים א׳).

בסעודת הפֵּרות בט״ו בשבט מגרה האדם את הנקודה הפנימית שבו, זו המבקשת עבודה תכליתית שתהיה נושאת פרי. מגוון הפֵּרות בסעודה זו עלול לבלבל, שכן אם ישנה רק תכלית אחת לשם מה צריכים אנו פֵּרות רבים כל כך? התשובה היא שמהתכלית הכללית האחת שהיא אהבת ה' יש נגזרות✂ רבות וכולן חלקים ממנה.

*מהם סוגי העבודה הנצרכים כדי להגיע לאותם פֵּרות מצד הקדושה?*

*מהן העבודות שיש לעשות כדי למגר את האנוכיות והגאווה ולייצר אהבת ה׳?*

עבודות אלו מובאות בתלמוד הירושלמי והרב״ש מונה אותן במאמרו:

מזבלין, מעדרין, מייבלין, מפרקין, מאבקין, מעשנין, מסקלין, מכרסמין ומזרדין (ירושלמי שביעית פרק ב׳).

*עבודת ״מזבלין״*
זיבול הוא דישון האדמה בחומר הנותן כוח גדילה לאילן. גם האדם צריך לגלות את ה"זבל" שבתוכו, דהיינו להרגיש את מידת שִפלות מידותיו המגונות.

גילוי הרע והייאוש ממנו הם תחילת העבודה. לרוב בני האדם אין זו עבודה נעימה במיוחד, שכן הם מעדיפים לראות את הטוב. אלא שהעלמת הרע יוצרת בנפש ריקבון. הכרת הרע חייבת להיות מוקדמת לגילוי הטוב, בבחינת *״סור מרע ועשה טוב״*.

גילוי הרע אף הוא בא במסגרת הטוב הכללי של גידול האילן, דהיינו במסגרת הכללית של ההשקפה התכליתית המציגה את אהבת ה׳ כנקודת השאיפה. על כן יהיה גם גילוי הרע במסגרת הטוב ההשקפתי.

* עבודת ״מעדרין״*
עידור הוא הפיכת האדמה ותיחוחה בעזרת כלי עבודה.

האדם, צריך גם הוא לחפור עמוק בנפשו ולא להסתפק ברצונות שעל פני השטח.

אחת הקליפות הקשות היא *קליפת הרדידות*, הגורמת לאדם להסתכל רק על רצונותיו החיצוניים ולא על אלה החבויים בעמקי נפשו.
המאמץ הנדרש כדי לחדור לפנימיות גורם לרפיון ידיים, אך רק באמצעות חפירה המהפכת את פני האדמה אפשר לראות גם מה שתחתיה. יכולים להסתתר שם דברים נפלאים – למשל, הרצון באמת ובאהבה.

החשש הראשוני מפני עומק מחליש את האדם, אך בעצם עבודת העידור מתבצעת פעולה נוספת: הרצונות העמוקים שבתוכו מתרעננים ורואים את פני השמש, מקבלים חיוּת מחודשת. באופן זה ניתן לחוות מִנעד רחב יותר של רצונות ולא רק את אלה הגלויים לפנינו באופן רגיל.

כך יוצר העידור גם מגוון וגם עומק.

* עבודת ״מייבלין״*
ייבול הוא חיתוך היבלת, דהיינו המומים הנולדים באילן.

יבלת היא משהו שמחוץ לאדם. אדם צריך לחתוך מה שהוא מחצין בהתנהגותו, כאשר זו חרגה מביטוי הנקודה הפנימית.

כאשר יבדוק האדם את נפשו, יבחין שהוא נדרש לרשמים נפשיים מיותרים המפעילים אותו, בעוד אינו צריך להם.

אדם אוגר מחשבות, רגשות ותסכולים המפריעים לו בהתקדמותו. חובתו לחתוך אותם ממנו ולהִשאר עם הדברים הרצויים בלבד.

לא אחת סוחב אדם תסכולים מן העבר שאינם מועילים לייצורה של תנועה כלשהי קדימה. אלו הן היבלות, הדברים המיותרים שעליו לסלק מעצמו.

*בדיקת ה"יבלות" צריכה להיות תכליתית ולא נהנתנית*. ייתכן שישנם דברים המהנים אותו ברגע מסוים אף שאינם קשורים לתכלית; אותם נכון להגדיר כיבלת מיותרת ולהעלים.

"יבלות" אלו יכולות לגדול מצד עצמן ולהתעצם עד כדי כך שישלטו על כל יישותו של אדם ויפריעו לתפקודו הרגיל (ואפילו הקיומי). לעתים הן שולחות גרורות לאֵברים שונים כך שלא די לחתוך את היבלת רק במקום גילויה אלא יש לעשות כן אף לגרורותיה.

יבלות אלה יונקות מהאדם את חיותו. הטיפול בהן נעשה לעתים באמצעות העלמת החיוּת, כדי להביא למותן או להצטמקותן. טיפול מסוג זה אפשרי בתנאי שישנה יותר חיוּת מאשר יבלות.
אפשרות טובה היא להגדיל את כוח החיוּת של האֵברים האמיתיים, ובכך לייתר את היבלות. זוהי עבודה איטית, נכונה ונאצלת יותר, אם כי לא תמיד אפשרית.

דברים אלו ושאר המלאכות מופיעות בספר *"מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"*

ניתן לרוכשו במספר טלפון – 050-314-1111 | 050-314-3417
או באתר האינטרנט: http://moadim.co

הרב אדם סיני

זוגיות ייוונית

זוגיות ייוונית

היווני שבנו מבקש שנבסס את הזוגיות שלנו על גופניות, על הרצון לסיפוק האישי. מטמא הוא את כל השמנים שהם הרצונות שלנו. מבקש הוא שכל הרצונות יפעלו לתענוג אישי.

 היכן האהבה? היכן היחד?

האם כאשר יסתיים התענוג האישי לא יוותר מאומה?
אכן זה טבע הגוף, ככל שחי יותר, ככה מתקרב יותר למוות. כך היא הזוגיות היוונית, ככל שמתקדמת, כך נסתם התענוגג האישי והזוגיות מתה יותר ויותר.
בלית ברירה מחפשים סיפוק גופני זה במקום אחר – מחוץ לזוגיות. נוצרים תסכולים זוגיים בשל אי סיפוק גופני – יווניי זה.

התשוקה הגופנית אינה רעה, אולם נועדה היא לשימוש הנשמה ולא להיפך.
התשוקה הגופנית מבקשת לבטל את האמונה, את האמון ההדדי העמוק יותר, את הנשמה המבקשת קשר משמעותיי ואיכותי יותר, קשר שיכול להאיר את הנשמה.

 נס חנוכה בזוגיות

עתה בחנוכה ישנה סגולה מיוחדת,
כל זוג יכול למצוא את פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול.
פך שמן זה מייצג את האמונה השלמה, הכהן הגדול כולו לה' יתברך , למה שמעבר לגוף.
שמן הוא הרצון – רצון שנובע מאמון שלם בין בני הזוג. הוא שיכול להאיר שמונה ימים.
שמנה הוא אותיות נשמה. כל זוג צריך לחפש את הרצון שיכול להאיר את הנשמה - את האמון העמוק של היחד, אתת מה שמעבר למקרים עצמם?

 איך נעשה זאת, האמון כל כך נפגע?

היוונים טמאו את כל השמנים – את כל הרצונות, כיצד נצליח למצוא את פך השמן שיאיר את נשמת הזוגיות שלנו?
התשובה – תאמינו שישנו כזה כד קטן שמסתתר בין כל השברים, בין כל הכאוס שייצרו היוונים שבכם. אל תוותרו, הואא קיים בין כל השברים.

 זוגות יקרים,

הקב"ה אוהב אתכם, כל מה שפגמתם הוא רק לבוש שהתלבש על היהודי שבכם. חנוכה מפגיש אתכם עם הצורך למצוא את פך השמן. הפעילו את הדמיון חפשו בין השברים רצון שעוד נשאר מהאידיליה הזוגית שהייתה מעבר לגוף, את הערגה הנשמתית שפיעמה בלבכם בעבר, או זו שהרטיטה תקווה בלבכם.

אל תוותרו על היותכם זוג יהודי, זוג נשמתי.
אנחנו יהודים, נצחנו את היוונים, נצחנו את הרדיפה שלנו אחר ההתמכרויות היווניות שלנו, זה נתון בפנימיות כל זוגג יהודי, יש לחפשו, יש למוצאו.

מאחל לכל הזוגות באשר הם, למצוא את פך השמן של זוגיותכם.

באהבת אמת
הרב אדם סיני
יועץ זוגי בשיטת "מרחבים משותפים" המבוססת על חוקים קבליים קוסמיים.

חנוכה – מהו חינוך לאמונה

חנוכה מלשון חינוך❗
*מהו חינוך לאמונה❓*

יש החושבים שאמונה✡ היא רגילות של אדם השומר תורה ומצוות, הולך עם כיפה, לובש ציצית ומנהל אורח חיים דתי. אותם אנשים אומרים: "אדם זה הוא בעל אמונה". על פי הגדרה זו, לא מובן לאנשים אלו, מדוע יש לחנכו לאמונה, והרי לכאורה הוא כבר מחונך⁉
כדי להיעשות אדם מאמין, אין די רק בשינוי המעשים החיצוניים↔, אחרת אין צורך בחינוך פנימי↩↪, אלא די באילוף או קניית הרגל חדש. הרי אפשר ללמד אף את הקוף לשמור שבת ואת התוכי להתפלל, אולם ודאי שלא לזאת כוונתנו בדברנו על האדם המאמין. אין מבקשים אנו להיות כקופים או כתוכים.
*חינוך הוא הוצאה מהכוח אל הפועל של הפוטנציאל הטמון בחניך❣* יש בכל יהודי את הפוטנציאל להגיע לאמונה. אנו מבקשים להוציא פוטנציאל זה מהכוח אל הפועל, דהיינו לחנך את עצמנו לאמונה. אין אפשרות להגיע לאמונה ללא בחירה. הבחירה הנה אמצעי מוכרח כדי להגיע לאמונה.

 

*כיצד מתקיימת האמונה❓*

הזוהר הקדוש מכוון את היהודי ללמוד בלילה. קניית האמונה הנעשית בלילה היא עיקר יסודי ביהדות, כפי הכתוב: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהילים צ"ב).

הלילה הוא סימן לזמן של הסתרה. פעולה בתוך מסגרת של הסתרה מחייבת אמונה. דווקא בזמן שקשה ואין התלהבות, כאשר לא מרגישים תענוג וחיות מהקדושה, זה הזמן להתאמן להשגת האמונה. אימון זה הוא הליכה למעלה מהדעת.

במובן הרחב יותר, לילה הוא זמן ההסתרה ולא רק זמן גשמי. מהוראה זו נבין, שעיקר קניית האמונה היא בזמן ההסתרה דווקא⚪. טוב יעשה כל יהודי, שיראה את מצבי ההסתרה כהזדמנות לקנות אמונה, ולא ח״ו כמקום לתלונות⛔.

 
מציאות של אמונה אינה מחייבת מציאות של הסתרה, אולם העבודה כדי להשיג אמונה, כן מחייבת הסתרה.

 
ניתן אולי להבין זאת ברגש האהבה❤ המוכר יותר לאדם. כל פעולה שתוצאתה אינה בזמן הפעולה, מחייבת יגיעה עד ההגעה לתוצאה. יצר לב האדם רע מנעוריו, ואוהב הוא בעיקר את עצמו. באהבה ישנו תגמול גדול מאד לרגש האדם, אך אליה וקוץ בה. אם אדם יפעל את האהבה, רק כדי לקבל את התגמול, יהפוך הוא להיות אנוכי יותר ולא אוהב. בשל עובדה זו, זימן לנו הקב״ה מציאות של הסתרה. במצב הסתרה זה, נמצא האדם בניסיון ובאימון.

 

*השאלה הנבדקת היא, האם מוכן האדם להקריב עצמו לאהבה ללא קבלת תמורה – אהבת חינם?*

 

ניסיון זה בו עומד האדם, הוא גם מצב של אימון, של הזדמנות. אימון זה נועד להכשיר את האדם להשיג את היכולת לפעול במסגרת האהבה מבלי לקבל תמורה. כאשר קונה האדם אפשרות זו, שנקראת צורה של השפעה או ״אהבה ללא תנאי״, אז מבטל הקב״ה את ההסתרה, ומגלה לאדם את התמורה הנפלאה שישנה באהבה. אם האימון לא היה מתקיים בזמן של הסתרה, לא יכול היה האדם להיות אוהב באמת, אלא היה הופך להיות בעל אינטרס אישי, והרי זו אינה אהבה. אולם לאחר שלמד האדם להיות אוהב ורכש את תכונת האהבה, גם אם יתגלה התענוג הגדול במסגרת האהבה, לא תפריע קבלת התענוג לעצם האהבה. במצב של אהבה, היא זו המפעילה את האדם, ולא האינטרס האישי.
ראינו בדוגמא זו ב׳ זמנים: 1⃣הראשון שבהם הוא זמן העבודה, שמחייב הסתרה. הוא השלב בו חייב האדם לפעול למעלה מהדעת, למעלה מהאינטרס האישי המפעם בקרבו. 2⃣אולם לאחר קניית האהבה, שזהו המצב הב׳, אין צורך יותר בהסתרה, היות והאינטרס האישי הופך להיות חלש יותר מהאינטרס של האני המשותף המבטא את האהבה.
רואים אנו, שלצורך העבודה המאמנת את האדם להגיע לאהבה, הנקראת ״עבודת האהבה״, צריך הסתרה כאמצעי. אולם במציאות האהבה, אין צורך בהסתרה.

אם כך, נבדיל בין זמן בניית האהבה למציאות האהבה, וכן בין זמן בניית האמונה למציאות האמונה. נוטים לטעות ולומר שאמונה מחייבת הסתרה, ואין הדבר נכון. על כן יש לזכור הגדרות אלו לכל המקומות.

 

*מציאות של אהבה אינה מחייבת מציאות של הסתרה, אולם העבודה כדי להשיג אהבה, כן מחייבת הסתרה.*

מהות הנס בחודש כסלו

מהות הנס
הנס בחודש כסלו.

חודש כסלו מפגיש את היהודי עם חג החנוכה, בו נעשה נס ליהודים✡. נצטווינו לפרסם נס זה.
ראוי שטרם פרסום הנס, נדון מעט בנס, מקורו ושייכותו לחודש כסלו דווקא.

כסלו אותיות כס ל"ו. מסמן הוא את מקום ההשענות על ל"ו צדיקים, שעושים שינוי בעולם. השינוי מתבטא בכך, שחודש כסלו הוא המעבר מהחושך לאור. בחודש זה מתחילים הימים להתארך.

סימן נוסף הוא, שאותיות כסלו הן ס״ך ל״ו. מספר הנרות שאנו מצווים להדליק בחג החנוכה הוא ל"ו (סך הנרות ללא השמש, שאינו מכלל הקדושה).
בחודש כסלו נגמרת התקופה של ההחשכה ומתחילה תקופת ההארה. ניצחון זה על היוונים הנו ניצחון על תרבות החושך. תרבות חושך זו היא תרבות של גוף, תרבות של תוך הדעת והחוקים הקיימים במציאות בתוך ההוויה שהאדם מצוי בה.

כל מושג ה״נשמה״ המבוטא במספר שמֹנֶה 8, שהוא מעבר למציאות המוחשית הנתפסת בתוך הדעת, אינו מצוי אצלם.

כיצד יכול אדם להתקדם?
התקדמותו של האדם חייבת להיות ע״י נקודת משענת מחוץ לעצמו. כאשר האדם חי עם נקודת משענת מחוץ לעצמו, יכול הוא להוביל את עצמיותו למקום שונה מהמקום בו הוא נמצא. ביוונות נשאר האדם בתוך עצמו, בתוך המסגרת בה הוא מתקיים.

חודש כסלו הוא המקום לפעולת ל"ו צדיקים שבו. הם אלו היכולים להזיז את עצמם ואת העולם מתוך המקום בו הם נמצאים.
✨נס הוא האפשרות של האדם לצאת מחוץ לעצמו, להפעיל את ל"ו הצדיקים שבתוכו, כדי לצאת מחשיכה לאורה, כדי לצאת מתרבות הגוף⛹ לתרבות הנפש, כדי לצאת מתרבות של אדם החי רק עם מה שמצוי בתוכו, אל אדם החי את מה שמעבר לעצמו.
כיצד יפעל האדם מעבר לעצמו (זה ב"נ בפוסט הבא).

מתוך ספרי שיצא לאור לפני מס' חודשים "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

בברכה
הרב אדם סיני

http://Www.adamsinay.co

מסע הרוח החופשית

*מסע הרוח החופשית* ✨
*הטעות*

העצלות הרוחנית מדירה את האדם מחדוות היצירה הרוחנית בנפשו.
הנפש המבקשת להתעלות אל מרום ההשראה הרוחנית, צריכה שלא להתחשב עם ההשפעות החיצוניות הנספחות אליה ממאוויי הגוף. ☄

התפיסה, כאילו הרוח באה לשרת גשמיות טובה יותר, אינה נכונה בעיקרה. החיפוש אחר שיפור הטבע, החיצוניות, הכישרון הפרטי, ע"י הרוחניות, מבלבל את האדם.

תפיסה זו משימה את הרוחניות כשפחת הגשמיות ועליה נאמר "שפחה כי תירש גבירתה…". אין רע בטבע משוכלל, אך רק כאמצעי לרוחניות משופרת ולא להיפך ח"ו.

 

*הנאמנות הנפשית*

היצירה הרוחנית מתחשבת אך ורק בחוקי הרוח. מתעלמת היא מחוקי הגשם. הדמיון הרוחני האמיתי נוסק אל מעבר הזמן והמקום, אל מחוזות השקט והשלווה הנוסחים ביטחון פנימי בעצם קיום ושכלול הנשמה

ככל שתתגבר אמונת האדם ברוחניותו הכנה, האמיתית, החופשית מהעולם הזה, כך תתעלה למרומי האמת הנשגבה, ותוכל להתחבר למקור מחצבתה כראוי לה.

הנאמנות הנפשית בשונה מההתפרצות הרגשית היא שמחברת את האדם לרעיונות הנשמה. נאמנות זו, על אף היותה מחייבת את האדם לפעולה מעבר לטבעו הגשמי, משחררת אותו מכבלי הצרות הבלתי נסבלת של הקיום המצרי.

הרדיפה המתמדת סביב העולם הזה, אינה מאפשרת "לרכוש", את החשוב מכל לאדם – את חופש הרוח. ועוד מתווספים השקר והרשעה הכובלים את היצירה לתפיסה הצרה של העבודה הזרה.
*המדדים לרוחניות אמיתית* ⏳

ב' מדדים לרוח האמיתית הם :

*הראשון* שבהם – על היצירה להיות מעבר לזמן ומקום. ✨

*השני* שבהם – שידע האדם שהכל בתוכו פנימה, כעולם קטן שהכל בו.

יכולת זו, לראות את התורה כולה בגוף אחד ומעבר לזמן ומקום, היא המאפשרת לראות את צורת הרוחניות הראויה ולהתחבר ליצירת הבורא יתברך בעולמנו.

ללא תפיסה זו תמהה אני כיצד ניתן לבנות את הצורה המשותפת עם הבורא יתברך בבחינת "השוואת צורה".

*האם הרוח הכלואה בתפיסות הגשמיות היא זו שתתחבר*❓❓❓

מבקשת הרוח להשתחרר מכבליה.
אברהם אבינו שבר את הפסלים – את התפיסה הגשמית.

בואו נתחבר אתו למסע הרוח החופשית, של הנאמנות הנפשית.

בברכת נאמנות נפשית
הרב אדם סיני

Http://Adamsinay.Net

לתגובות ושאלות היכנסו לעמוד הרב בפייס

מהות יום הכיפורים

✨ *מהות יום הכיפורים* ✨

*מקרא רוחני ליום הכיפורים:*

*המרכבה* – יצחק אבינו – עקדת יצחק.

*המציאות הקוסמית* – גדלות הרצון בכל י' בחינותיו וביאת האור אליו.

*התיקון הנצרך* – ניקוי הרצון מכל האנוכיות והגאווה של האדם, המתבטאת בחיצוניות.

*קו התיקון* – שורש דקו אמצעי דשמאל – מנעולא.
המזל – מאזניים.

*בלשון הקבלה* – פב"פ בזיווג דאחוריים (ללא יכולת לקבל האור הגדול) – מים קפואים.

*המשמעות הנפשית* – יום הטהרה של ישראל – ביטול ההיגיון של הפרטיות.
✨ *יום הטהרה* ✨

יום הכיפורים הוא יום הטהרה של ישראל. הוא אינו יום קדוש אלא יום טהור. יש לעמוד על ההבדל בן קדושה לטהרה, כדי שנוכל לעשות את התיקון הנצרך ביום זה.
קדושה היא קבלת אור החכמה, המתבטאת בזיווג פנים בפנים בין הזכר לנקבה, בין כנסת ישראל לקב"ה. טהרה היא רק ההכנה לקראת הקדושה. היא יום המקווה לפני ההתייחדות. הטהרה היא בחינת היראה והקדושה היא בחינת האהבה.

לפני הקדושה חייבת להיות טהרה. עיקר הטומאה ממנה יש להתנקות היא הצורה של "בעל-מנת לקבל", המתבטאת בנפש האדם כמחשבה של פרטיות. מחשבה זו באה לתת מענה על הצורך הגופני, שהוא פרטיותו של האדם. שאלת האדם המבטאת את פרטיותו היא: "מה יוצא לי מזה"❓

כאמור, טעות נפוצה היא שיום הכיפורים נקרא יום קדוש. יש לשים לב שכל המועדים (פרט לשבת) נקראים מקראי קודש, ולא קודש ממש. המושג "מקראי" מתאר את המועדים כמי שקוראים לקודש, ומהווים מעין הכנה לקדושה. יום הכיפורים הוא שיא הטהרה, המכינה לקדושה העליונה שהיא הזיווג בין הקב"ה לשכינה הקדושה. הזיווג לקבלת אור החכמה הוא הקדושה. קדושה זו מתקיימת בפורים, ובאופן פרטי יותר – בשמיני חג עצרת.

*מה תפקיד האדם הפרטי ביום הכיפורים❓*
בע"ה בפוסט הבא.

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

ניתן לרכוש טלפונית :
אגדה – 050-314-3417 | קרן: 050-314-1111 | לייזנר – 050-7263459
(נקודות חלוקה פרוסות ברחבי הארץ – אפשרי לקבלה מהירה)
אתר להזמנה: http://kab.store

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני.

לתגובות ושאלות היכנסו לעמוד הרב: http://adamsinay.net

מהות יום הכיפורים

✨ *מהות יום הכיפורים* ✨

*מקרא רוחני ליום הכיפורים:*

*המרכבה* – יצחק אבינו – עקדת יצחק.

*המציאות הקוסמית* – גדלות הרצון בכל י' בחינותיו וביאת האור אליו.

*התיקון הנצרך* – ניקוי הרצון מכל האנוכיות והגאווה של האדם, המתבטאת בחיצוניות.

*קו התיקון* – שורש דקו אמצעי דשמאל – מנעולא.
המזל – מאזניים.

*בלשון הקבלה* – פב"פ בזיווג דאחוריים (ללא יכולת לקבל האור הגדול) – מים קפואים.

*המשמעות הנפשית* – יום הטהרה של ישראל – ביטול ההיגיון של הפרטיות.
✨ *יום הטהרה* ✨

יום הכיפורים הוא יום הטהרה של ישראל. הוא אינו יום קדוש אלא יום טהור. יש לעמוד על ההבדל בן קדושה לטהרה, כדי שנוכל לעשות את התיקון הנצרך ביום זה.
קדושה היא קבלת אור החכמה, המתבטאת בזיווג פנים בפנים בין הזכר לנקבה, בין כנסת ישראל לקב"ה. טהרה היא רק ההכנה לקראת הקדושה. היא יום המקווה לפני ההתייחדות. הטהרה היא בחינת היראה והקדושה היא בחינת האהבה.

לפני הקדושה חייבת להיות טהרה. עיקר הטומאה ממנה יש להתנקות היא הצורה של "בעל-מנת לקבל", המתבטאת בנפש האדם כמחשבה של פרטיות. מחשבה זו באה לתת מענה על הצורך הגופני, שהוא פרטיותו של האדם. שאלת האדם המבטאת את פרטיותו היא: "מה יוצא לי מזה"❓

כאמור, טעות נפוצה היא שיום הכיפורים נקרא יום קדוש. יש לשים לב שכל המועדים (פרט לשבת) נקראים מקראי קודש, ולא קודש ממש. המושג "מקראי" מתאר את המועדים כמי שקוראים לקודש, ומהווים מעין הכנה לקדושה. יום הכיפורים הוא שיא הטהרה, המכינה לקדושה העליונה שהיא הזיווג בין הקב"ה לשכינה הקדושה. הזיווג לקבלת אור החכמה הוא הקדושה. קדושה זו מתקיימת בפורים, ובאופן פרטי יותר – בשמיני חג עצרת.

*מה תפקיד האדם הפרטי ביום הכיפורים❓*
בע"ה בפוסט הבא.

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"

ניתן לרכוש טלפונית :
אגדה – 050-314-3417 | קרן: 050-314-1111 | לייזנר – 050-7263459
(נקודות חלוקה פרוסות ברחבי הארץ – אפשרי לקבלה מהירה)
אתר להזמנה: http://kab.store

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני.

לתגובות ושאלות היכנסו לעמוד הרב: http://adamsinay.net

צום גדליה

*צום גדליהו*
*מלחמה ושלום*

מתוך ספרי שיצא לאור "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
גדליהו בן אחיקם, שנרצח ע" ישמעאל בן נתניה, נחשב בעיניי חז"ל כגדול וחכם בישראל. לזיכרון יום מותו נקבע צום הנקרא "צום השביעי".

מדוע צריך צום מיוחד על מות חכם זה? בהיסטוריה היהודית מתו חכמים גדולים וחשובים מגדליהו, אולם דווקא על שמו נקבע צום מיוחד. ודאי הוא שבמקום שהדברים אינם מובנים, ישנו סוד שהוא מעבר לדברים הנראים על פני השטח.

לשם אנו מבקשים להסתכל. ההסתכלות צריכה לנסוק אל מעבר לפרטים. צריכה הנפש לבקש כללים, אם רוצה היא להבין את הנושא המדובר.
אם לא היה שורש עמוק יותר מהרצח שקרה במקומו ומועדו, לא היה נקבע צום זה לדורות.

*שורש הצום*

שורש צום זה הוא התגברות השמאל על הימין. זאת ניתן להבין ע"י המועד המסוים בו מתבצע הרצח. ג' תשרי הנו יום מיוחד, בו מתגברים הדינים ללא מענה של תיקון. לעומתו, בב' ימי ראש השנה ישנו תיקון של תקיעת שופר לצורך המתקת הדינים.

עשרת ימי תשובה מראש השנה עד ערב יום כיפורים הם בסוד התגברות הגבורות. בזמן זה האני של האדם מתגדל. האגו הולך ומתעצם. תהליך זה נקרא "השלמת כלים" ובמובן האישי הוא ״השלמת האני״.

ישנו צד חיובי בהתגברות הדינים, אולם ישנו גם צד שלילי. תקיעת השופר, המקשרת את האני של האדם לבורא יתברך, ממתקת את הגבורות – את הדינים. זאת, היות וע״י תקיעת השופר ממליכים את הבורא על הרצון.

הצד החיובי של התגברות הדינים הוא יכולת הנברא לחוש את ייחודו ורצונו העצמי. הצד השלילי הוא ההתרחקות ממקור השפע – מהבורא יתברך.

היכולת להרגיש את הרצון העצמי מאפשרת את נתינת הייחודיות של כל פרט לַיַּחַד ולקֶשר האהבה עם הבורא. מאידך יכולה היא להוביל לפרטיות, שתבקש רק את עצמה ובכך תביא לפירוד.

ב׳ הימים הראשונים של עשרת ימי תשובה הם כנגד הדינים דכתר וחכמה. ביום הג' דעשרת ימי תשובה ישנו דין, כנגד הבינה. שונה היא גבורת הבינה (והדעת), מז' הגבורות הנוספות שיינתנו למלכות בשאר הימים עד ערב יום הכיפורים. הבינה שייכת לראש. בראש ניתנות הגבורות בפועל, בעוד שבז' תחתונות ניתנות הן בפיקדון.

*זוהי לשון ר' חיים ויטאל בשם האר"י הקדוש:* "ובזה יתבאר לך ענין צום הריגת גדליהו בן אחיקם ביום הג'. כי הנה יש אל הבינה והדעת שבה יתרון, בבחינה אחת על שאר הז' ספירות תחתונות שבה.

והוא מה שנתבאר, כי כל הגבורה, אעפ״י שאינם מחלקם, מתקבצות כל הגבורה שם ויורדת שם, אלא שהיא שם בתורת פיקדון בלבד. ונמצא כי ביום הג' מתקבצות כל הגבורה שם בבינה שלה, והדינים גוברים. ותקיעת שופר כדי למתקן, אין בו כשני ימים הראשונים. ולכן בו ביום נהרג גדליה בן אחיקם" (שער הכוונות – דרושי ראש השנה דרוש ג').

*מלחמה ושלום*

גדליהו בן אחיקם היה משוחרי השלום. ביטוי לכך ניתן לראות בקבלו את עצת ירמיהו הנביא להיכנע לבבלים ולא להילחם בהם. זאת, כדי לא לבוא במלחמה שאין לה סיכוי. שונה היה מצדקיהו, שנקט בדרך של התנגדות.

*מה מצא גדליהו להיות לכאורה נכנע?* *האם לשלום יש ערך יותר מהאמת?* *האם צריך להסכים שעם אחר ישלוט בעם ישראל או שצריך להילחם בכל מחיר עבור האמת?*

התשובה הברורה היא שהשלום עדיף. מובן שמדובר בשלום אמיתי ולא כזה המסתיר מלחמה קשה יותר. הצורך בהתגברות הימין על השמאל מייצר מלחמה שהיא עתיקת יומין. במסגרת הזמן המיוחד של ג' בתשרי, מלחמה זו מקבלת משנה תוקף. יום זה כמוסבר לעיל, הנו יום התגברות הדינים ללא תיקון.

זהו היום שאם מתגברים עליו בהשלטת הימין על השמאל, אזי אפשרי להשתית את השלום בעולם.

המציאות של התגברות השמאל ביום זה נתנה את אותותיה מבחינה קוסמית גם לבאות.

לקח נוסף יש ללמוד מרצח גדליהו בן אחיקם. למרות שהגיעה השמועה לאוזניו של גדליהו בן אחיקם על רצונו של יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע להורגו, סרב להאמין.

בצדיקותו לא רצה להאמין ללשון הרע. מכאן יש ללמוד שהרצון לשלום לא צריך לסמא את עין האדם. השאיפה לשלום צריכה להיות מתוך זהירות. צריך אומץ לשלום, אך יחד עמו תבונה זהירה מפני האויב. השלום חייב להיעשות בשלבים ורק במקום האפשרי. יש להיזהר משלום המסתיר מלחמה, משלום שהוא רק על פני השטח ללא חדירה לעומקם של דברים. הטבע האנושי עדיין לא בשל לשלום מלא.

*הכוונה בצום*

על האדם לכוון בצום ג' בתשרי, הנקרא גם "צום השביעי", לשאיפתו הרבה לשלום פרטי וכללי של עצמו ושל העולם כולו. ניתן לקרוא לו "צום השלום המפוכח". על האדם לחוש שנצרך תיקון בנפש האומה היהודית ביום זה. מבקשים אנו להחיות את גדליהו בין אחיקם שבתוך אומתנו. מבקשים אנו להאדיר את בקשת השלום בנפש האומה. שלום בין הנבראים לבורא עולם.

השלום אפשרי רק אם יתגבר הימין על השמאל. עיקר המלחמות באות בזמן שמתגבר השמאל, מתגבר האגו ואינו מוכן לוותר על עצמו למען היחד, למען הכלל. ג' תשרי, ראש הוא לעבודת התגברות זו, להכפפת השמאל לבורא יתברך.
ניתן לקרוא לצום זה, "צום השלום העולמי המפוכח".

מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם"
ניתן לרכוש טלפונית :
אגדה: 050-314-3417
קרן: 050-314-1111
באתר http://kab.store

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
הרב אדם סיני